דרכה של מושבה

השנים, שבאו על פתח-תקוה לאחר ימי מלחמת העולם השנייה, מצויינות במאבקם של תושבי המקום בממשל הבריטי לקבלת זכויותיהם האלמנטריות לעלייה גדולה. עם ראשית המאבק נעשתה פ"ת אחד המרכזים הגדולים של ארגוני המחתרת, גדושת מעצרים והכרזות עוצר. ביום 17 ביולי 1945 הוכרז עוצר במושבה, לאחר ששוטר בריטי נהרג בקטע הכביש שבין פ"ת לראש העין. בכל העיר נערכו חיפושים, ומכוניות משטרה הגיעו עד שער גבעת השלושה, שהיה נעול מחמת גניבות. הקיבוץ לא הניח למשטרה להכנס לתחומיו, והשוטרים הלכו כלעומת שבאו. ואז באו ימי המצור על קיבוץ שפיים ושנית על קיבוץ גבעת השלושה.
בליל 23.11.1945 טיפלו חברי ארגון ה"הגנה" בפ"ת בהורדת מעפילים מהאונייה "ברל כצנלסון" ובהסתרת חלקם הגדול בקיבוץ שפיים. עם הטלת העוצר על הקיבוץ, החליט ארגון ה"הגנה" להגיש עזרה לשפיים, ואלפים נהרו לשם. הבריטים התייחסו לבאים בגסות ובבוז. בשעות הצהריים ירה אחד החיילים באליהו חינסקי, מפקד ב"הגנה", והלוויתו הפכה להפגנה סוערת של כל המושבה.
בראשית שנת 1946 נפל הפור פעם נוספת על גבעת השלושה. הבריטים החליטו לערוך מצור על היישוב, וחיילי הדוויזיה המוטסת הקיפו את הקיבוץ מכל עבר. החברים נצטוו להיכנס לבתים, אך לא צייתו. לאחר משא ומתן ואיומים לפתיחה באש, החליטו הבריטים לסגת. בשנים אלה קלטה פ"ת מספר גדול של עולים, חלקם הועסקו בפרדסים, והאחרים במפעלי התעשייה והמלאכה. פ"ת היתה לאחד המרכזים הגדולים בשטח התעשייה והמלאכה. באפריל 1947 הוכרז עוצר, שנמשך את שבועיים ימים, מקץ זמן שבועיים ביטלו הבריטים המשטר הצבאי, אך נדרש ממושך כדי להתאושש מהמכה הקשה, שהונחתה על פ"ת וסביבתה.
עם שוב החיים הכלכליים במושבה לסידרם, שקקו בה שני ענפי כלכלה עיקריים: הבנייה והתעשייה. בראשית ינואר 1947 הונחה אבן הפינה לשכונת נוה-עוז, שהפכה בד במרוצת השנים לאחת משכונות הפאר בעירנו. בבד גדלו השיכונים קרית מטלון, עין-גנים, מחנה-יהודה, העובד הציוני, שיכון החיילים המשוחררים ועוד.
באותם ימים נהרו לפ"ת המוני עולים, ושיכונם התבצע בהדרגה. התעשייה הפכה לענף הכלכלי, המכלה בהדרגה את הפרדס, ובה מהם עסקו כאלף חמש מאות פועלים, עשרה אחוזים - פועלות. הענפים הבולטים היו הטקסטיל והמתכת, ולצדם עשרות סוגים של ענפים אחרים, ביניהם מפעל גדול לייצור בתים מוכנים. פ"ת הפכה לכרך גדול, אף על פי כן לא פסקה להיות מושבה לפי תכונתה הפנימית וצורתה החיצונית.