אישים ומייסדים

ד"ר משה בילינסון נולד בופריקה (צפון רוסיה) בשנת 1937. את חינוכו קיבל בביה"ס ולאחר מכן בגימנסיה בארוסלאבל. לא חונך ברוח המסורת ולא ברוח הלאומית, לכן גם מצא עצמו בתנועות הרוסיות והלא יהודיות. למד רפואה, תחילה במוסקבה ואח"כ בפריבורג ובבזל וקיבל תואר ד"ר בשנת 1913. בפריבורג נפגש לראשונה עם אנשי התנועה הציונית וביניהם זלמן שז"ר שהשפיע עליו רבות.
כשלון מהפיכת 1905 ומלחה"ע שפרצה עוררו בו ספיקות ביחס לגאולת עולם קוסמופוליטית. זמן מה עסק ברפואה ועבד במוסד לחולי שחפת. (הוא עצמו חלה במחלה, אך החלים ממנה). מה שכן, משך את ליבו דווקא הטיפול ב"מחלה" הסוציאלית, משום שבעומק נפשו היה איש סוציאלי שראה את נגע החברה לא פחות מנגע גופו של האדם.

1917 - נפגש עם אלפינסו פצ'יפיצי', אשר הכניסו לעבודה ציונית.
1918 - השתקע ברומא ונפגש עם אישים ציונייים כמו: סירקין וכצנלסון.
1920 - החל לתרגם ספרים מאידיש והוציא קובץ איטלקי ובו מאמרי הרצל, אחד העם וכו'. כל הזמן הזה חי בדוחק והיו ימים שניזון מתאנים ותה.
1924 - עלה לארץ ובעזרת מורה-ידיד למד עברית משורשיה.
1925 - הוזמן להיות חבר במערכת עיתון "דבר". חיש מהר נודע שמו כאחד הפובליציסטים המזהירים.
1927 - היה חבר הועה"פ של ההסתדרות וחבר מרכז מפא"י.

בילינסון ראה כחובה קדושה לבקר ביקורת מתמדת על תופעות שליליות שבקרב ציבור הפועלים. לא הייתה חזית אשר לא ניתח אותה ב"איזמלו". טען שהשתיקה היא אב החטאים, וסופה של כל אמת להתגלות. ידע להתייחס בכבוד ליריבו. לנוכח עליית היטלר קרא לכלל ישראליות נגד ההסתה. בימי השואה יצא אל הגולה בשליחות "דבר" לגרמניה וחיזק אותה לעלייה.
1936 - חנך את ביה"ח הגדול בפ"ת, אך זמן קצר אח"כ הובא לשם בשל התקפת לב קשה אשר לא הבריא ממנה.
1937 - נפטר ונקבר על יד ארלוזורוב וביאליק.

ע"ש נקרא ביה"ח, שכונת בילינסון בניינים ורחובות.