תערוכות

שרה מלכין, ילידת שנת 1885, עלתה מדווינסק (אז האימפריה הרוסית, כיום לטביה) בשנת 1905, לארץ ישראל.

עם הגיעה לנמל יפו, לקחה דליז'נס (עגלה רתומה לסוסים) למושבה פתח תקוה שם היו כבר חברותיה והיא החליטה שהיא רוצה לעבוד את האדמה.

מחלקים מיומנה האישי המצויים בידינו, אנו למדים על הקשיים הרבים שעברה בדרך להגשמת החלום. איכרי פתח תקוה, שברובם היו חרדים ושמרנים, לא קיבלו בזרועות פתוחות את חלוצי וחלוצות העלייה השנייה ולא הסכימו לתת להם לעבוד בפרדסים, במיוחד לא לנשים שבחבורה – הן יכלו למצאו עבודה רק בניקיון, כביסה וכד'. רק לאחר מאמצים וקשיים רבים הצליחה שרה לקבל עבודה בבית אריזה ומשם התקדמה לעבודה בקטיף.

פתח תקוה היוותה את תחנתה הראשונה ומשם המשיכה לגליל, הצטרפה לקומונה החדרתית שהקימה את חוות כנרת (1908) ואת דגניה (1910), הצטרפה לחוות העלמות שהקימה חנה מייזל בכנרת (1911), שהיה המוסד הראשון שיועד ללימודי חקלאות לנשים, וניהלה את חוות הפועלות בעפולה.