סיפורו של מקום

ההיסטוריה של מלון עדן מתחילה אי-שם בשנות ה-30. הבניין המעוגל פנה לשביל עפר שפרות וסוסים של איכרי המושבה הלכו בו אחר כבוד, ושימש ציון-דרך בסגנון הבנייה החדשני של אז.
בשנת 1936 החליט הפרדסן רבינוביץ' להעביר את המלון שלו ברח' פינסקר ולבנות מלון חדש. רבינוביץ' רכש חלקת אדמה בסמוך לדרך הממשלתית, שהובילה מראש העין ליפו. לחצר הפנימית של הבניין המפואר שבנה קראו פאסז' ברקוביץ'. כאשר סיים רבינוביץ' לבנות את הבניין הציע למשה שפרלינג לרכוש את הקומה העליונה ולהפעיל בה מלון. שפרלינג, אשתו ושני בניו עברו להתגורר בסוייטה, כוך, בן שני חדרים בקצה המסדרון, והתחילו לנהל משם את שמונת חדרי המלון.
במלון התארחו גדולי שם: רבנים גדולים, הרב הראשי, הרב יצחק הרצוג, הנשיא הראשון של מדינת ישראל, חיים ויצמן, שחקני הבימה והאוהל, הנציב העליון הבריטי וקציניו, לצד זוגות הוללים אשר המלון שימש אותם כקן אהבים. את האוכל היתה מבשלת אשת שפרלינג על פתיליה ואת המים למקלחות חיממו בפחם על-פי הזמנה מיוחדת ובתשלום אקסטרה. את הכביסה היו מנקים בפיילה בעזרת קרש כביסה ואת ההרתחה היו עושים על-גבי פרימוסים גדולים. לאחר ההרתחה היתה תולה אותם על הגג לייבוש. בתחילת שנות השישים החליט משה שפרלינג למכור את המלון ולעבור לת"א. ישראל הופמן קיבל את הבעלות על המקום, פרטים על המלון בתקופה לא ידועים.
בשנת 1982 רכשה את המלון אמה של רחל חלה, כדי להקים במקום בית-אבות ולעזור בשיקומו של שלום, חתנה, משבויי מלחמת יום הכיפורים ובעל צל"ש. מצבו של המלון היה גרוע, התגוררו בו נרקומנים, שיכורים וזונות. הקירות היו מקולפים ומלאי עובש והשמיכות היו מעופשות. שלום ורחל חלה לחצו על העירייה, לאפשר להם לבנות מעלית במלון כדי שיוכלו להפעיל אותו כבית-אבות. אך מחלקת מהנדס העיר לא גילתה התלהבות והמלון שקע שוב.
כיום משתכנים במלון עובדים זרים אשר משתמשים בלובי המלון המעמיד לרשותם מים מהברז, הנוף המשקיף ממרפסות החדרים הוא מגרשי גרוטאות ומבט ממעוף הציפור על שוק ירקות. במשך השנים ניסתה משפ' חלה להחזיר עטרה ליושנה, אך ספק רב אם חזון אחרית הימים שלה יתממש אי-פעם.