סיפורו של מקום

מיד אחרי חג השבועות תרע"ח - 1917, הוציא השלטון הבריטי את גזירת הגירוש של תושבי פתח-תקוה. הנימוק לגירוש - פ"ת היא חזית ובסביבתה מתנהלת מלחמה. על-כן, יש לפנות את האיזור מאזרחים ולהעבירם לתל-אביב. הבריטים מצידם נתנו כלי רכב להעברה, ואףהנפיקו רשיונות לפועלים להישאר במושבה לשם עיבוד המטעים. רוב המגורשים עברו ליפו ותל-אביב. בחודש תשרי תרע"ט, איסרו חג של סוכות, ניתנה הרשות לתושבי פתח-תקוה לחזור למושבה. הנזק וההרס במושבה היו רבים. לשם אומדן הנזק התכנסה ועדה שהעריכה אותם בעשרה וחצי מליון פרנקים. נעשו מאמצים כבירים לשקם את המושבה. החלו בחידוש נתנה עבודת הפרדסים, חברת "הלואה וחסכון-פ"ת" הלוואות שאיפשרו חזרה לעבודה, בעיית הפועלים עלתה מחדש. בשנת תר"ף, היו 200 פועלים יהודים במושבה, ובעיית עבודתם החריפה. בביקורו של אוסישקין בפתח-תקוה בי"ג חשון תר"ף, הוא חוזר על דבריו "שהיישוב יבנה רק ע"י יהודים". לשם כך ועד הוקמה ועדה - בה היו חברים מטעם האיכרים, "הצעירים" ונציגי הפועלים - בנסיון לפתרון הבעיה, אך בעיה זו לא נפתרה. נבחר באותה תקופה ועד חדש, שהיה ועד דמוקרטי ראשון מאז היווסדה של פתח-תקוה.