סיפורו של מקום

בסוף חודש כסלו, דצמבר 1878, יצאה חבורת המתיישבים לשדה קרוב, עמם היו שני שוורים רתומים למחרשה אירופית גדולה. בתור חקלאי מנוסה מנעוריו, וצעיר המתיישבים - הוטל על יהודה ראב לנעוץ את המחרשה ולמתוח את התלמים הראשונים, תלמי המענית שתחמו את השדה החרוש. התבואה של השנה הראשונה עלתה יפה. המתיישבים, שמספרם גדל, החליטו להעלות תרומות ומעשרות לאנשי ירושלים.

העונה החקלאית השנייה היתה גרועה למדיי יבול התבואה של שנת תר"מ, 1880, לא עלה יפה. בחורף ירדו גשמים רבים וגם שלג, והשדות, שלא היו מנוקזים, עמדו מוצפים במשך שבועות והפכו לביצה.

ביסוסה של המושבה התרחש בד בבד עם המהפך החקלאי שחל במושבהביסוסה של המושבה התרחש בד בבד עם המהפך החקלאי שחל במושבה. מייסדיה חלמו על פאלחה באדמות בעל ונכשלו. פקידות הברון חשבה לבססה על כרמי גפן, ובאה מחלת הפילוקסרה, והכרמים נעקרו. אחר כך הייתה תקופה של נטיעת שקדים וניסיונות אחרים של נטיעת שקדים. לקראת סוף המאה ה-19, הובא נפט לארץ והתחיל השימוש במנועים לשאיבת מים, התאפשרה בפתח - תקוה נטיעת פרדסים של תפוזי שמוטי, כמו במזרחה של יפו רווי המים. בתוך שנים אחדות נעשתה פתח-תקוה למושבת ההדרים הגדולה בארץ.

הגורמים שהשפיעו על התפתחות החקלאות באם המושבות: אהבת העבודה של איכריה, תשוקתם למשק חקלאי וחריצות. גם לאחר שפקידות הברון פרשה את חסותה על איכרי פתח-תקוה המשיכו אלה בגידולי פלאחה ובפיתוח המשק החי.

החקלאות בפתח תקווה התחלקה למספר גידולים: גידול גפנים ליין שהופנו ליקבים, גידול פרי הדר ששווקו ע"י אגודת "פרדס", תולעי משי, טבק, זיתים, ירקות ושיחי יסמין.