סיפורו של מקום

בין מאורעות תרפ"ט (1929) למאורעות תרצ"ו (1936) הצטרפו רבים מתושבי פתח-תקוה לשורות ה"הגנה", שחרגה באותה העת מתחומיה "הפועליים" והקיפה את כל החוגים במושבה. על-פי הצעתו של יוסף ספיר, חבר ועד השמירה של המושבה, הסכים א' יהלום להתמסר בהתנדבות לענייני ביטחון בשעות הערב. לימים הובטחו שש לא"י לחודש, להעסקת מרכז ענייני הביטחון.

שתי מסגרות נפרדות של ביטחון התקיימו, למעשה, במשך כל השנים הללו במושבה: האחת היתה בחסותו של ועד השמירה והיתה מורכבת ברובה מבני האיכרים, והאחרת - של ה"הגנה". המדריכים היו משותפים לשני הארגונים, שקיימו קשר עם מרכז ה"הגנה". מחסני הנשק של שני הארגונים אוחדו רק במאורעות תרצ"ו.
שנות המאורעות עמדו בסימן של התארגנות נמרצת, הרחבת שורות, העשרת ה"רכש", ניצול מירבי של האפשרויות הפעולה במסגרת הנוטרות, שליטה מוחלטת על מחצבות מגדל צדק וביציאה לפעולות גמול נגד בסיסי האוייב.

השנים, שבאו על פתח תקוה לאחר מלחמת העולם השניה, מצויינות במאבקם של תושבי המקום בממשל הבריטי לקבלת זכויותיהם האלמנטרית לעליה גדולה. מאבק זה הסיט ממרכז ההתעיינות את כל שאר הבעיות. ארגוני המחתרת: ה"הגנה", האצ"ל והלח"י הטביעו את חותמם ביישוב בשנים אלו. עם ראשית המאבק נעשתה פתח-תקוה לאחד המרכזים הגדולים של אירגוני המחתרת.

מאיר אהרוני, 1991, אישים ומעשים בפתח-תקוה והסביבה.