חלוצי הבמה בפתח-תקוה היו פועלים, שחקנים חובבים. בפרוטוקול של ועד המושבה נרשמה תלונה על "המחזה אשר הציגו [הפועלים] בבית גיסין.
"דב ימיני התלונן שוב ושוב לפני הוועד על "השערורייה" של הצגות בפתח-תקוה. כדי למנוע התנכלויות מצד הוועד, ביקשו חובבי התאטרון רשיון מן הוועד. בפרוטוקול של ועד המושבה אנו קוראים כך: "חברת 'הפועל הצעיר' מבקשת רשות להציג את החיזיון 'אינטליגנט' בעברית במוצאי שבת קודש כ"ו בסיוון [תרס"ז-1907]. הורשה להם להציג את החיזיון, אבל בלי כסף, לאמור: כי הכניסה תהיה חינם ולפני הציגם עליהם למסור את החיזיון להמבקרים ר"ל מכנס, ר"י גולדנהירש ור"ש שטמפר." מתברר שהצנזורה היתה קפדנית, שכן בפרוטוקול הבא של הוועד נאמר כך: "הוחלט לבלתי תת ל'הפועל הצעיר' להציג את החיזיון, שהוא אומר להציג, יען כי הדבר אינו מביא תועלת לבני המושבה."
הפועלים השחקנים רתחו מזעם וקיללו את זקני המושבה: "בניכם ילחמו בכם," ואכן נבואתם הקשה נתגשמה כעבור זמן לא רב. חיידק הבמה דבק בצעירי המושבה, והם הציגו את המחזה של אברהם גולדפאדן "קבצנזון אונד הונגרמן", אלא שהצגה זו הועלתה ביידיש, ואילו הפועלים שיחקו בעברית. כעבור יובל הועלה מחזהו של גולדפאדן על במת "הבימה" בתרגום עברי ובשם "מעשה בנסיך". נקל לשער את מפח הנפש של זקני המושבה למראה צעיריה שהופיעו על הבמה - בחורים ובחורות גם יחד, בפרהסיה, רחמנא לצלן.
בבית הספר פיק"א פעל חוג דרמתי בהנחיית המורים הרלב וירקוני, וממנו יצאו, בין היתר, השחקנים מישה אשרוב ושלמה בר-שביט.
מתוך: אריה חשביה, 1998, פתח תקוה 1878 - 1998, אם ועיר.
