סיפורו של מקום

על החוכרים להעמיד ארבע עגלות רגילות, וכן עגלה אחת מיוחדת, עגלה אחת פשוטה ועגלות נוספות בשביל נוסעים נוספים להובלת נוסעים ליפו וחזרה בשעות שיקבע הוועד כל פעם.
ממכר כרטיסי הנסיעה פה וגם ביפו יהיה במקום מיוחד לזה שיקבע ועד המושבה. את מוכר כרטיסי הנסיעה ימנה הוועד והוא יקבל משכורתו מן הוועד על חשבון החוכרים.
הרשות בידי הנוסעים לדרוש שירשמום באחת העגלות שהם רוצים בה. הרשות ביד הנוסעים לשלוח על-ידי החוכרים או רכביהם פתקה למוכר כרטיסי הדיליז'נס, שירשום בשביל שולח הפתקה מקום לנסיעה באחת העגלות. אם יוכח שהחוכרים או רכביהם המציאו לידי מוכר כרטיסי הנסיעה פתקה מזויפה, הם ייענשו קשה.
העגלות הרגילות והמיוחדות צריכות להיות אמריקאיות, טובות ונקיות. לכל עגלה צריך להיות מכסה לכסות בה את רגלי הנוסעים של הספסל הקדום [הקדמי] מפני הגשמים והאבק.
על כל אחת [מן העגלות] הרגילות מלמעלה צריך להיות תלוי שלט שהוועד יזמין על חשבון החוכרים, ושעליו יהיה כתוב בעברית "פתח-תקוה" וכן שיהא כתוב על השלט המספר על-פי התור - אם היא עגלה ראשונה, שנייה וכו' או אם היא מיוחדת.
מקומות המושב צריכים להיות מסומנים במספרים מ-1 עד 8 בארבע העגלות הרגילות, מ-1 עד 5 בעגלה המיוחדת ומ-1 עד 12 בעגלה הפשוטה.
בעגלות הרגילות על החוכרים להוביל לא יותר משמונה נוסעים, בעגלה המיוחדת - לא יותר מחמישה נוסעים ובעגלה הפשוטה - לא יותר משנים-עשר נוסעים. מקום כל נוסע כפי מספר הכרטיס שקנה.
הערה: אם מספר הנרשמים על המיוחדת יהיה פחות מחמישה, מותר לחוכר להושיב עוד נוסעים במחירי העגלה הרגילה, אך בתנאי שיהיו לא יותר משני נוסעים על כל ספסל שעליו ישב האיש ששילם בעד מקום מיוחד.
מחירי הנסיעה: ילדים פחותים מבני חמש אינם משלמים כלל, אך אין מייחדים להם מקום בעגלה. בעגלות הרגילות המיוחדות והפשוטות המיוחדות לנוסעים, אסור להוביל שום משאות מלבד שלושה רוטל משא לכל נוסע בלי תשלום מיוחד, שיניחם תחת הספסלים באופן שלא יפריעו את הנוסעים משבת כדרוש.
הערה: אם בעגלה הפשוטה יהיו לא יותר משישה נוסעים, מותר לחוכר להוביל גם משא בעגלה זו, אך בתנאי שהנוסעים ישבו על ספסלים ולא על המשא.
על החוכרים להעמיד סוסים טובים ושקטים שלא יזיקו לשום איש ושלא יהיה דרוש לנוסעים לרדת באמצע הדרך וללכת ברגל, מלבד במקומות שיסמן כפעם בפעם ועד המושבה. יוצאים מן הכלל נשים, זקנים וחולים שאינם מוכרחים כלל לרדת באמצע הדרך, אפילו במקומות המסומנים וכמוהם גם הנוסעים בעגלה המיוחדת שאינם צריכים כלל לרדת באמצע הדרך.
את הפוסטה והטלגרף [דברי הדואר והמברקים] מפה ליפו צריכה להוביל העגלה הרביעית ומיפו לפתח-תקוה צריכה להוביל העגלה הראשונה בעד תשלום שיקבע הוועד. חוכר עגלה זו אחראי בעד המצאת הפוסטה והטלגרף בשלמות ובדיוק. כל אחד מארבעת החוכרים מחויב לייחד את התיבה שתחת הספסל הקדום [הקדמי] בעד הפוסטה והטלגרף, והרשות ביד הוועד לעשות לתיבה זו מנעולים טובים ושני מפתחות, שהאחד מהם יימצא ביד פקיד הפוסטה והשני אצל חוכרי העגלות.
אם אחד הנוסעים הנרשמים איחר למועד הקבוע ליציאת העגלות, מחויבים החוכרים לתת את המקום לנוסע אחר. כשלא יימצא נוסע במקום המאחר, על החוכרים לחכות עשר דקות ואינם מחויבים להחזיר לנוסע שאיחר את מחיר הנסיעה. אם יתחרט איש מלנסוע והביא נוסע אחר במקומו, על החוכרים להושיבו במקום המתחרט ולהשיב לאחרון [למתחרט] את מחיר הנסיעה ששילם.
אם החוכרים יסעו לפני הזמן הקבוע על-ידי הוועד ליציאת העגלה וישאירו נוסע אחד או יותר, תוקח עגלה מיוחדת בעד הנוסע הנשאר על חשבון החוכרים.
על כל נוסע לשבת על מקומו על-פי מספר הכרטיס שקנה. העובר על זה ייענש כפי ראות עיני הוועד. בבוקר מחויבים החוכרים לקחת כל נוסע מביתו, אם שילם בעד זה ובערב צריך להוביל כל נוסע עד ביתו. חולים יש לקחת מבתיהם בלי תשלום מיוחד. אצל כל בית עליהם לחכות רק שתי דקות.
על הנוסעים להימצא על העגלות והמקומות בשעות הקבועות על-ידי הוועד, למען לא יאחרו את המועד.
החוכרים אחראים בעד חפצי הנוסעים שנמסרו להם או לרכביהם. את החפצים הנשכחים על-ידי הנוסעים בעגלות מחויבים החוכרים להניח במקום מיוחד פה וגם ביפו ולהשיבם לבעליהם על-פי דרישתם.
על כל אחד מן החוכרים לשלוח את עגלתו בדיוק בשעות הקבועות על-ידי הוועד על-פי שעוני הוועד פה וביפו, הנמצאים במקומות ממכר כרטיסי הנסיעה.
על החוכרים וגם רכביהם להתנהג עם הנוסעים בנימוס ובדרך-ארץ ולא לפגוע בכבוד שום נוסע. אם יפלו איזה סכסוכים בין החוכרים או רכביהם ובין הנוסעים, עליהם להגיש את תלונותיהם לבא כוח הוועד. בעד פגיעה בכבוד נוסע באופן גס, ואחרי חקירה ודרישה יימצא כי נכון הדבר - הוועד יעניש את החוכרים כפי ראות עיניו, כמו גם אם איזה נוסע יפגע באופן גס פה או ביפו בכבוד החוכרים, הוועד יעניש את הנוסע כפי ראות עיניו.
אם החוכרים יעברו על אחד הסעיפים של החוזה, יבוטל החוזה הזה וכסף-עונשים [פיצויים] יוכל הוועד להטיל עליהם כפי ראות עיניו.
הרשות למשפחה או לוועד של מוסד ציבורי, או גם לשלושה אנשים פרטיים לשכור להם עגלה מיוחדת אפילו לא אצל החוכרים הנ"ל ואין לאחרונים [לחוכרים] שום רשות לערער על זה. כל אחד מן התושבים הנוסע בעגלה שלו ליפו וחזרה, יוכל להוביל בה את כל בני ביתו ועד שני מכרים חינם, שאין לחשבם לנוסעים בעגלות והוועד אינו אחראי בעדם.

מתוך: אריה חשביה, 1998, פתח תקוה 1878 - 1998, אם ועיר.