סיפורו של מקום

נח פלר נולד לבעל מצבעה ומכבסה לניקוי כימי בליטא. בשנת 1933 סיים נח את לימודיו ברפואה ונשא לאשה את בחירת לבו לאה. הוא היה יכול לעבוד בתור רופא בליטא, אבל העדיף לעלות כחלוץ. הזוג הצעיר הצטרף לגרעין הליטאי של "השומר הצעיר" ויצא לארץ-ישראל. חברי "הקיבוץ הליטאי" בפתח-תקוה, שהקדימו אותם בשנה-שנתיים, שיכנו אותם ב"אוהל משפחה".

בעת ההיא שררה אבטלה קשה בארץ ולא פעם המתינו חברי הקיבוץ ללחם מגבעת-השלושה, אבל החבר הרכוב על החמור היה חוזר בידיים ריקות משום שהחוב היה גדול מדי. לפיכך חלו רבים באותה העת מחמת תת-תזונה. לאה פלר החלה עובדת במכבסת הקיבוץ, ונח בעלה התעקש לעבוד ברפואה, בתור כירורג. בבית החולים המרכזי בעמק, השוכן ליד עפולה, נאמר לו שימים מספר קודם בואו קיבל הדוקטור חיים שיבר (לימים, שיבא) את המשרה הפנויה היחידה. למזלו, נזקק המנתח דוקטור אלוטין מ"הדסה" בתל-אביב לאסיסטנט, ופלר בן ה-26 קיבל את המשרה - אבל בלי שכר. ב-1934 עלה ארצה מגרמניה המנתח המפורסם, פרופסור מרכוס, שגורש ממקום עבודתו לאחר שעלו הנאצים לשלטון. הוא התקבל לעבודה ב"הדסה" ופלר נעשה עוזרו - בשכר.

באפריל 1936 הוצע לפלר לעבוד עם המנתח הנודע, פרופסור נתן מגרמניה, בבית חולים חדש שעמדה קופת חולים לפתוח בפתח-תקוה כדי לפתור את בעיית האשפוז של חברי הקופה, שמספרם באזור גדל חיש מהר. הקשיים שניצבו בדרך להגשמת הרעיון היו רבים: לא היה מגרש מתאים ולא היו אמצעים למימון התכנון והבנייה - אבל גם לא היתה בררה.

הימים היו ימי גיאות במחירי הקרקעות ולא היה קל לאתר מגרש מתאים לבית החולים החדש. לבסוף נמצא מגרש במרחק שלוש מאות מטר בקירוב מכביש פתח-תקוה-תל-אביב, בשטח שהיה שייך לקרן היסוד ושנקרא "גן קרמניצקי". במגרש זה ישב קיבוץ "הנוער הציוני", ולאחר שהקיבוץ עבר להתיישבות קבע, הושג הסכם עם קרן היסוד והשטח נמסר לקופת חולים. יחד עם חלקה סמוכה, שנרכשה באותה העת, עמד לרשות קופת חולים שטח של 21 דונם.

בתחרות אדריכלים על תכנון בית החולים החדש זכה האדריכל אריה שרון, חבר קיבוץ גן-שמואל. התכנית כללה שני אגפים, כל אחד בן שתי קומות ("לכשירחיב, נוסיף קומה," אמרו בעלי החזון), וביתן מרכזי אחד בחזית. אגף אחד נועד למחלקה הכירורגית ולמחלקת היולדות. האגף האחר נועד למחלקת ילדים ולמחלקה פנימית. הביתן בחזית נועד למשרדים ולהנהלה.

הבנייה, שהחלה בחודש שבט תרצ"ה (פברואר 1935), הופקדה בידי המשרד הקבלני של העובדים מתל-אביב בשיתוף המשרד הקבלני מפתח-תקוה. רוב העבודה נעשתה בידי פועלים מפתח-תקוה. כל חברי הקופה תרמו שני ימי עבודה ואת היתר השקיעו ההסתדרות וממשלת המנדט. בשלב הראשון נבנה ביתן ההנהלה ואגף אחד שהכיל חדרי ניתוח וחדרי אשפוז. עד שנבנה האגף האחר שבתכנית, הסתדרו כל ארבע המחלקות במבנה הקיים. מלבד הביתן הראשי נבנו שני בניינים: בית המשק ובו מטבח, חדר אוכל לעובדים, מחסנים ומשרד להנהלת המשק; ומבנה למכבסה מכנית, למחסן לבנים ולחדרי שירות.

חנוכת המוסד הרפואי החדש נועדה ל-1 במאי 1936, אלא שאחד-עשר ימים קודם לכן פרצו מאורעות הדמים והטקס נדחה בחצי שנה. טקס החנוכה, שהתקיים ביום י"א בחשוון תרצ"ז (27 באוקטובר 1936), היה צנוע, בהתחשב במאורעות הדמים, אבל שרתה עליו אווירה של מעמד היסטורי.

נכחו בו נכבדי המנדט והיישוב, כולל הנציב העליון סר ארתור ווקופ, משה שרתוק-שרת, ראש המחלקה המדינית של הסוכנות, ושלמה שטמפר, ראש המועצה המקומית פתח-תקוה. הרופא דוקטור משה בילינסון, יושב ראש הוועד המפקח של קופת חולים, שהיה יליד רוסיה ונודע בתור מנהיג פועלים, וכן הצטיין בתור עיתונאי והיה עורך "דבר" שנים רבות, הכריז על פתיחת בית החולים, שעדיין לא היה לו שם.
ב-19 בנובמבר 1936, כשלושה שבועות לאחר חנוכתו של בית החולים, מת הדוקטור בילינסון מהתקף לב, ובית החולים נקרא על שמו.

כבר למחרת הפתיחה החלה קבלת החולים, ובתוך ימים מספר נתמלא בית החולים, ובמקום לטפל בתאונות עבודה, בתאונות דרכים ובחולים מקרב הפועלים ומשפחותיהם, טיפלו עובדי בית החולים בילינסון, שהיה המרכז הרפואי היחיד של כל מושבות השרון, בנפגעי המאורעות. מתחילת דרכו שירת בית החולים בסתר את ארגון ה"הגנה", ולשיא הגיע השירות בימי "המאבק" בממשלת המנדט, בשנים 1947-1945, ואחר-כך - במלחמת העצמאות.

ב-1940 נבנתה קומה שלישית לבית החולים ובהדרגה נבנו עוד מבנים בשטח, עד שהיה צורך להרחיבו, ולשם כך נרכשו עוד תשעה דונמים. לימים היה בית החולים למרכז רפואי על-אזורי - אחד הגדולים בארץ והגדול במוסדות קופת חולים כללית. מלבד הטיפול בחולים, עוסק בית החולים במחקר והוא מסונף לבית הספר לרפואה על שם סאקלר באוניברסיטת תל-אביב, וכמו כן יש בו ספרייה רפואית גדולה ובית ספר לאחיות.

לאחר רצח ראש הממשלה יצחק רבין הוסב שמו של בית החולים ל"מרכז הרפואי רבין", החובק גם את הקמפוס של "מרכז גולדה" (בית חולים השרון) ואת מרכז שניידר לרפואת ילדים בישראל.
הסגל הרפואי ב"ספינת הדגל" של קופת חולים כלל בראשיתו את דוקטור הרי הלר מגרמניה, שמונה למנהל בית החולים ולמנהל המחלקה הפנימית בו. דוקטור שיבר-שיבא נבחר לעוזרו ודוקטור פלר - לעוזר של דוקטור נתן.

דוקטור הלר דרש מכל הרופאים לעבור עם משפחותיהם לבית החולים. תחילה שוכנו בצריף של שישה חדרים שהשירותים בו היו משותפים, ואחר כך הן שוכנו בדירות בבניין שנבנה בשנת 1937.
יותר משש שנים עבד דוקטור נח פלר בבית החולים בילינסון. במוסד זה, שהיה מעין מועצה רפואית של ה"הגנה" בימי המאורעות, נתהדקו קשריו עם הארגון, והוא השתתף בניהול קורסים בעזרה ראשונה ונחלץ לעזרה בכל שעת צורך.

מתוך: אריה חשביה, 1998, פתח תקוה 1878 - 1998, אם ועיר.