סיפורו של מקום

הראשון שהנהיג את הובלת המשאות בפתח-תקוה, בעגלה רתומה לסוס, היה מרדכי דיסקין, תלמיד חכם חובב ציון שעלה לארץ ישראל לאחר ששמע על הקמתה של המושבה החקלאית הראשונה בארץ, הלוא היא פתח-תקוה. לצד עגלת המשא נעשה שימוש בגמלים ובאתונות להולכת "נוסעים" ומשאות.

הדיליז'נסים, מרכבות הנוסעים, הוכנסו לשירות בפתח-תקוה בשנת תר"ס (1900), לאחר שנבחר הוועד הראשון. הוועד הסדיר את התחבורה ציבורית באמצעות מכרז שזכה בו מי שהציע את הסכום הגדול ביותר.
שירות הדליז'נסים פעל עד שנת 1925, אז נסלל הכביש פתח-תקוה תל אביב.

אחרי מלחמת העולם הראשונה, נרכשו מכוניות נוסעים מתוצרת "פורד" מעודפי הצבא הבריטי. דב (ברל) וילנסקי רכש שלושה אוטובוסים והפעיל אותם בחברת "טרום-טראנק" ובין הנהגים הראשונים היו אהרון קביצקי ויוסף צוער. גם המכוניות כמו העגלות, היו שקועות בחולות ובבוץ גם אותן היה על הנוסעים לדחוף כדי לאפשר להן להמשיך בנסיעה. עם חנוכת כביש פתח-תקוה תל-אביב בשנת תרפ"ח הוכנסו לשירות מכוניות עם עשרים מקומות ישיבה. הוקם קואופרטיב "איחוד", וזה התמזג עם שירות "רגב" שפעל ברמת-גן ובבני ברק.

בשנת תש"ה (1945) התאחד "איחוד-רגב" עם השירות הציבורי התל-אביב "המעביר", שהתפרס מראש העין עד לפרברים המערביים של יפו.