מאז ומעולם היו התיישבות ובטחון שלובים זה בזה בתולדות היישוב היהודי החדש בארץ ישראל. סכסוכי שכנים ואחר כך קנאות לאומית, העירו את הצורך בשמירה כדי לאבטח את הרכוש והנפש ביישוב היהודי.
פתח-תקוה, "אם המושבות", היתה גם "אם השמירה". תחילה נעזרו המתיישבים בשומרים ערבים והם שימשו שומרים לעת מוצא. לנוכח התנכלויותיהם של הערבים נאלצו המתיישבים להגביר את השמירה במושבה ולהפקידה בידי שומרים יהודים.
מראשית ההתיישבות בפתח תקוה נתקלו היהודים בעוינות מצד שכניהם הערבים, שראו בקנאה כיצד נעשות הביצות לאדמה חקלאית פוריה. הפרעות החלו עוד בשנת תרמ"ו ונמשכו לאורך כל התקופות. ב"מלחמת העולם הראשונה" גורשו תושבי פתח-תקוה ממושבתם.
ב"מאורעות תרפ"א - 1921" פנו ראשי המושבה לבריטים בבקשה לפרוס צבא מסביב חמושבה, אך הבריטים דחו את בקשתם. ועד המושבה בחר בוועד הגנה בראשותו של "אברהם שפירא" וסגנו אבשלום גיסין. ועד ההגנה החל לבצר את המושבה ולבנות עמדות מגן סביבה. ב-5 במאי 1921 החלה ההתקפת הערבים על פתח-תקוה. מכל הכיוונים עד שהגיע הגדוד ההודי מראש העין והדף את הפורעים.
במאורעות תרפ"ט - 1929 לא נפגעה פתח-תקוה פגיעה קשה מכיוון שאחיו של שייח' אבו-קישק היה נכון לקיים את השבועה שנשבע בשנת תרפ"א לאחר שהערבים זכרו את לקח הקרבות.
בין מאורעות תרפ"ט למאורעות תרצ"ו הצטרפו רבים מתושבי פתח-תקוה לשורות ה"הגנה". כשהחלו מאורעות 1936 - 1939 הוקם קו הגנה שתוכנן עוד קודם לכן. תכנית ההגנה נמצאה יעילה והערבים נמנעו מפגיעה ישירה בפתח-תקוה, אבל כנופיות ערביות טמנו מארבים בדרכים המוליכות למושבה.
בפתח-תקוה פעלו שלושת המחתרות: ההגנה, האצ"ל והלח"י. תחילה הסתפקו בפעילויות הגנה על המושבה, אך במהרה עברו הם לפעולות התקפיות.
השנים, שבאו לאחר על פתח-תקוה לאחר מלחמת העולם השניה, מצוינות במאבקם של תושבי המקום בממשל הבריטי לקבלת זכויותיהם האלמנטריות לעלייה גדולה. המערכה לשחרור המושבה וסביבתה החלו מראשית מאי 1947 כתקפו כנופיות ערביות את פתח-תקוה וסביבתה.
פתח-תקוה במלחמת העצמאות היתה אחת אחת הנקודות החשובות בחזית המרכז. המושבה נחלצה למבצעים הגנתיים ואנשיה נטלו חלק במבצע "דני" ומבצע "בתק".
סיפורו של מקום
בטחון והגנה
מאז ומעולם היו התיישבות ובטחון שלובים זה בזה בתולדות היישוב היהודי החדש בארץ...
לחץ לסגירת הפופאפ