סיפורה של המושבה

אנדרטת הברון - רח' ברון הירש פינת רוטשילד - האנדרטה הוקמה בשנת 1947 במקום בו עמד לפנים ביתו של ד"ר סובול, רופא העיניים של המושבה. האנדרטה תוכננה בידי האדריכל אוריאל (אוטו) שילר, שהקים גם את "גן הנדיב" בזכרון-יעקב. מלאכת הבנייה בוצעה בידי הבנאים - משפחת וולפו, מומחים לעבודה באבן. אנדרטה זו הוקמה בידי עיריית פתח-תקוה לזכרו ומפעלו של הנדיב הידוע - ידיד "אם המושבות", הברון אדמונד דה-רוטשילד. האנדרטה והגן שופצו בידי העירייה בשנת 1990.

בית גודמן - רוטברד - רח' רוטשילד 62 - בית בעל ייחוד ארכיטקטוני. הבית נבנה בשנת תרפ"ז-1926 בידי הקבלן מרדכי רוטברד ובניו. הבניין תוכנן כדגם ביתם בפולניה. את המגרש לבנייה נתן גודמן. חזית הבית נבנתה מלבני סיליקט שהובאו למקום באופן מיוחד. כמו-כן הובאו סתתים כדי להתאים את האבנים לצורכי הבנייה. בבית גרו במשותף בני שתי המשפחות.

בנק לאומי ובנק הפועלים - צומת רחובות רוטשילד-חובבי-ציון - במקום זה פעלה באר-המים הגדולה של המושבה. הבאר נחפרה בשנת 1905 וכבר אז היתה מופעלת בצורה מכנית. הבאר פעלה עד סוף שנות ה-40, ולימים נבנה במקום זה בנק הפועלים. ממול, בבניין בו שוכן כיום הסופר-פארם, עמדו לפנים ביתו ובית מלאכתו של אבא קנטרוביץ, מסגר ומכונאי במושבה. בשנת 1930 נוסד במקום בנק אנגלו-פלשתינה. בעזרת בנק זה הוקמו בפ"ת אגודות קואופרטיביות, נרכשו אדמות פג'ה וניתנו הלוואות לסלילת הרכבת בקו ראש העין-פ"ת. לימים הפך בנק זה לבנק לאומי.

בית פקידות הברון - רח' מונטיפיורי פינת חובבי-ציון - כאן עמד בית פקידות הברון רוטשילד, שנבנה בשנת 1889 ובו שכנו משרדי הפקידות. הבית היה בית ועד-המושבה החל בשנת תרס"א-1901, ובשנים 1953-1937 שימש כבניין העירייה, עד שזו עברה למשכנה הנוכחי. בחצר הוקמה אנדרטה לזכר ארבעת חללי פ"ת, שנפלו בכ"ז בניסן תרפ"א. האנדרטה הועברה לרחוב חיים-עוזר, מול בניין העירייה. בשנת 1957 נהרס המבנה, ובמקומו נבנה בית המגורים.

בית חלבנה ניידיץ - רח' חובבי ציון 12 - חלבנה ניידיץ הגיע לפתח-תקוה בשנת 1899 כמורה בתלמוד-תורה פרומקין וכמלמד בביה"ס פיק"א. החצר כוללת שלושה מבנים:

• מבנה במרכז החצר-ביתו הראשון של חלבנה הבנוי מכורכר ומילוי טיט.
• מבנה כורכר בקצה הצר - (מכוסה בוגנויליאה). בית זה שימש מספר שנים כביתו של שלמה שטמפר (רה"ע הראשון).
• בית בן שתי קומות, בחזית רחוב חובב"צ. הבית נבנה בראשית שנות ה-20. במשך שנים שכנו בבניין זה משרדי האחים בן-עזר - רב לשיווק פרי. בית זה עבר שיפוץ ושיקום בשנת 1994.

בית איכרים - משפחת ליפקיס - רח' חובבי ציון 17 - משה ליפקיס עלה ארצה לפני מרבית הביאליסטוקאים (הקבוצה שהקימה את יהוד) ושימש כראש קבוצתם. עם החזרה לפ"ת, בנה בשנת 1886 את הבית מלבני כורכר. בשנת 1933 בנתה "תנובה" במקום בית-חרושת למוצרי חלב, שהפך ברבות הימים לחנות "תנובה". היום פועלת במקום חנות בגדים.

בית איכרים - חצר למפרט - רח' חובבי-ציון 19 - חצרה של משפחת למפרט כולת שלושה מבנים:

• מבנה בחזית הרחוב, בנוי לבני כורכר, שנבנה בשנת 1886 ושימש את משפחת אבא למפרט, היום פועלות במקום מספר חנויות.
• שני מבנים בחצר, שניבנו בתחילת המאה. בקירותיהם ניכרים פיגעי הכדורים ממלחמת-העולם הראשונה.

בית דניאל ליפשיץ - רח' חובבי ציון 25. - "דאנה" - כך כונה דניאל ליפשיץ, שהיה מראשוני ה"ביאליסטוקאים" ומהבולטים שבעלייה זו. ביתו נמצא בחזית רחוב חובב"צ. במרכז הבית קשת, שתמכה את הבניין ושימשה כמעבר לחצר הגדולה. בחצר גודלו זחלים לתעשיית המשי. בירכתי החצר, מבנה כורכר בן שתי קומות. הוא נועד במקור לשמש כבית יתומים, אך הפך למלון-דירות לחסרי-דיור במושבה.

בית הכנסת הגדול - "בית יעקב" - רח' חובבי ציון 33 - בית הכנסת נקרא ע"ש אבי הברון-רוטשילד - "בית יעקב". המבנה הוקם בשנת 1890 מכספי הנדבן אייזיק מטוקאץ'. בני המושבה עבדו בהתנדבות והברון-רוטשילד תרם לסיום הבנייה, שהושלמה בתרנ"ח-1898. את תוכנית הבנייה ערך דניאל ליפשיץ. המבנה נבנה מלבני כורכר. בחזית בית הכנסת קבועים ארבעה שעונים. במרכז, שעון בן למעלה משישים שנה, שהשעות מסומנות בו באותיות עבריות. לצידי הדלתות שלושה שעוני-שמש, שנעשו בידי ר' משה שפירא מירושלים. מראהו הפנימי של בית הכנסת שונה פעמים אחדות. כדאי לשים לב לעיצוב ארון הקודש ולכיפת הקשקשים שמחוץ למבנה, במבנה הסמוך - בית כנסת ע"ש ברוך דינוביץ, מאנשי העלייה ה"ביאליסטוקאית" שהנציח את משפחתו בבניית בית-הכנסת.

חצר גרינשטיין - רח' חובבי ציון 36 - זאב-אריה גרינשטיין היה מחמשת התלמידים הראשונים במקוה-ישראל. עם חידוש היישוב בפ"ת התיישב בה, ושימש כמנהל חקלאי. אשתו קבלה את הכינוי "סית אסתר", בזכות אומץ ליבה כנגד הערבים. בנם, חיים-צבי, נפל במאורעות תרפ"א על הגנת המושבה. החצר, שהיא מהיפות ששרדו בפ"ת, כוללת את בית המשפחה ואת המרפסת ששימשה כמקום מיסב עיקרי למשפחה (המרפסת עתה סגורה). בצד החצר, נמצאים שרידי בית-הבד, שפעל במקום להפקת שמן מכרמי-הזיתים שהיו למשפחה. הפיקוסים שבחצר ניטעו בראשית שנות ה-40.

כיכר המייסדים - סוף רח' חובבי ציון - על גבעה זו, ליבה של המושבה, התיישבו מייסדיה של פ"ת בקיץ תרל"ח-1878. במקום נחפרה באר, המים נמצאו בעומק של 21 מטר. הבדווים כינו את הבאר "ביר-שוע"-על שם יהושע שטמפפר. מרכז הגבעה שימש כגורן ומסביבה הוקמו בתי הראשונים. בשנת 1884 נבנתה בצידה הצפוני של הכיכר אחוזת-לחמן. מכאן החלו רחובותיה הראשונים של המושבה. בצידי הכיכר עמדו בית-הדואר (הפוסטה), בית-מרקחת ובית ספר. מכאן יצאו הדליז'נסים ליפו. בשנת 1938 נחנך במקום גן-המייסדים. בשנת 1991 עברה הכיכר שיפוץ ושיקום וניתן לה מראה הראוי לשמה: כיכר המייסדים.

בית גוטמן-בכר - רח' פינסקר 1 - במקום בו ניצב הבניין בן שתי הקומות, עמד בימיה הראשונים של המושבה ביתו של דוד-מאיר גוטמן, ממייסדי המושבה, שהשקיע את כל מרצו וכספו ברכישת אדמות להקמת המושבה. הבית נבנה בשנת 1878 מלבני טיט וקש. המגרש נקנה בידי משפחת בכר, שבנתה במקום את הבית הנוכחי, לפי דגם הבתים שבשכונת "מאה-שערים" בירושלים. קומתו העליונה הושכרה, והתגוררו בה רבני המושבה. בחלקו התחתון של הבית גרה המשפחה, והוקם בית ה"כל-בו" הראשון במושבה.

בית יואל-משה סלומון - רח' פינסקר 3 - במקום זה עמד ביתו של יואל-משה סלומון, ממייסדי פתח-תקוה וממקימי "החברה לעבודת האדמה וגאולת הארץ". הבית נבנה מלבני טיט וקש בשנת 1878, ונעזב עם נטישת המושבה בשנת 1880. בשנת 1886, נבנה הבית מחדש בידי בניו של סלומון, שהיו ממחחדשי ההתיישבות במושבה. לימים עבר הבית לידי משפחת פרידמן, ושימש כבית-קפה "קורסו" - מקום בילוי לתושבים. הבית שינה דייריו פעמים רבות. נהרס בשנת 1995.

חצר מיכאל שפירא - רח' פינסקר 2 - משפחת שפירא הגיעה בסוף המאה הקודמת לירושלים, והצטרפה אל מקימי "יהוד" ומחדשי היישוב בפתח-תקוה. בחצר המשפחה מצויים שלושה מבנים:

• בית המשפחה - הרפת: מבנה בנוי כורכר ומילוי טיט וקש, עם עליית גג. בבית השתמשו למגורי אדם ובהמה ובעליית הגג - אסם לתבואות.
• מבנה מראשית המאה - עליו נוספה בשנות העשרים קומה שנייה. במבנה זה התגוררה המשפחה והופעל ה"ראינוע".
• מבנה חדש - פונה לחזית הרחוב ושוכנים בו בתי-מלאכה זעירה.

מלון רבינוביץ-מלון פרולטרי - רח' פינסקר 16 - הצריף שעומד ברח' פינסקר, שימש לפנים כביתו של שמעון רוקח. הצריף נרכש ע"י משפחת רבינוביץ, שהקימה במקום בית-מלון לפרנסתה. במלון ניתנו שירותי לינה וארוחות. המקם היה צנוע בצורתו ובמחיריו, ולכן השתמשו בו בעיקר פועלי העלייה השנייה, להם שימש כמלון, מטבח-פועלים, מועדון ולשכת עבודה.

היקב - אחוזת לחמן - רח' חיים עוזר פינת אוסישקין - במקום זה הוקמה בשנת 1884 "אחוזת לחמן", שנבנתה ונוהלה בידי הרב אריה-לייב פרומקין - מחדש יישובה של פתח-תקוה. בביתו הקים הרב פרומקין "תלמוד תורה" ופיתח משק חקלאי. הבית שנבנה כמבצר, שימש כמקלט בהתנפלויות הערבים על המושבה. בשנת 1894 נרכש היקב ע"י שמעון פרידמן ובניו, שנתנו לו תנופה חדשה. יינותיו היו מעולים וזכו בהכרה בינלאומית. לימים, הוקמה השותפות "יקבי פרידמן-תנובה" והיקב הועבר לאיזור התעשייה, עד שבאחרונה פסק לפעול. במיתחם היקב נותרו בריכת שקיעה ומבנה כורכר ששימש כמחסן ליישון המשקאות.

בית ספר נצח ישראל - רח' מוהליבר 10 - בית הספר נוסד בשנת 1903 ביוזמת ר' זרח ברוורמן וחברת "שומרי תורה". את המגרש נידב אברהם וינקלר מ"הירקונים" ובמקום הוקם בניין בן שישה חדרים ומרפסת. בשנת 1909 לקחה על עצמה חברת "שומרי-תורה" בגרמניה את ניהול ואחזקת בית-הספר. בשנת 1911 נוסף מבנה חדש על המבנה הראשון ושימש כבית-ספר לבנים. בשנת 1912 נרכז המגרש הסמוך בידי הנדבנים סלי גוגנהיים והרמן קרמר, ובסיועו של ד"ר זונהימר הוקם הבניין ששימש כבית-ספר לבנות. החל בשנה זו, נקרא בית הספר "נצח-ישראל". הנהלתו היתה משותפת. בשנת 1951 הופרדו שני המוסדות לשני בתי-ספר נפרדים: "נצח ישראל" לבנים, ו"נצח ישראל" לבנות.

הרהט (סביל) - משפחת שפירא - סמוך לביה"ס "נצח ישראל" - אברהם שפירא בנה את הרהט והשוקת שלידו בפתח פרדס המשפחה בסגולה, וזאת לזכר אמו בילה שפירא. הרהט והשוקת סיפקו מים לעוברי אורח. עם הרחבת הכביש בסגולה, וכפעולת הצלה של האתר, העבירה העירייה (ע"י החברה לפיתוח פ"ת) את הרהט למקומו הנוכחי.

בית ההסתדרות - קלוב הפועלים - רח' ההסתדרות 19 - במקום בו עומד בניין מועצת הפועלים, שכן לפנים בית-הפועלים הראשון בארץ-ישראל. הבית הוקם בשנת 1910 בידי בנאים יהודים, וכלל חדר אוכל, חדרי משרד ושמונה חדרי לינה. הבית שימש מרכז לחיים תרבותיים וחברתיים של כלל ציבור הפועלים ביישוב. בשנת 1949 נהרס הבניין ונבנה בניין בן שלוש קומות. בבניין שוכנו כל מוסדות-ההסתדרות המקומיים.

פעמון המושבה - בית צוער - רח' הרצל 27 - בשנת 1897 הגיע ר' חיים צוער לפ"ת ועבד כשכיר יום. בשנת 1900 רכש את המגרש והקים צריף ומכוורת. בית המשפחה שכן על גבעה ולכן הציע ועד המושבה לר' חיים להקים את פעמון המושבה בחצרו ולתפעלו, ובתמורה ישוחרר מתשלום מיסי-הוועד. באותם ימים היו שעונים מצרך נדיר, ולכן נרכש פעמון ע"י הוועד ביפו והותקן בחצר כדי להפעילו בשעות קבועות. הפעמון פעל שש פעמים ביום: ב-6.00 להשכמה, ב-7.00 להתחלת העבודה, ב-12.00 להפסקת צהריים, ב-13.00 לחידוש העבודה, ב-16.00 לסיום העבודה וב-18.00 צילצול האוסר על ערבים להימצא בתחום המושבה. בערבי שבת וחג נשמע צילצול מיוחד להדלקת נרות. בשנת 1925 הותקן צופר מכני והפעמון הועבר למוזיאון "זכר-ראשונים" למשמרת.

בית אברהם שפירא - רח' הרצל 20 - אברהם שפירא הגיע לפ"ת כנער ומאז היה קשור לפעולות השמירה. ב-1905 נבנה הבית ושימש כמקום מפגש ליהודים וערבים כאחד. בתקופת השלטון הבריטי שימש כ"מפגוש", ממנו יצאו פעילי ה"הגנה" לפעולותיהם. שפירא הוביל את ההגנה על פ"ת במאורעות תרפ"א, ובמשך שנים עמד בראשה. היה שומר-ראשם של הנציב העליון-סר הרברט סמואל, ושל ד"ר חיים ויצמן-הנשיא הראשון. אברהם שפירא, שזכה בכינוי "זקן השומרים", נפטר בשנת 1965 והוא בן 95 שנה. הבית נתרם על-ידו לעירייה.

האקליפטוס הלימוני - רח' שפירא 8 - ברחוב שפירא עומד עץ יחיד ומיוחד - האקליפטוס הלימוני. עץ זה, כרבים מעצי המושבה, ניטע כדי לטהר את אווירה. העץ ניטע עם שתילים נוספים ע"י בני משפחת רבינזון, שגרו במקום. למעשה היו שני עצים כאלה. בעת מכת הארבה שפקדה את פתח-תקוה בשנת 1915, כיסה רבינזון את השתילים בחבית. עץ אחד ניצל ואילו השני נאכל ע"י הארבה. במשך שנים רבות היה עץ זה מוקד עלייה-לרגל לחוקרים ובוטנאים. נעשו נסיונות רבים להרבותו ע"י זרעים, יחורים, אך כל אלה לא הועילו. לעץ מראה מיוחד, והממולל את עליו יחוש מיד בריח הלימון החזק הנודף ממנו.

ישיבת לומז'ה - רח' הרצל 7 - הישישבה נבנתה ב-1925 ע"י ראשי ישיבת לומז'ה בפולין, שהעלו תלמידיהם לכאן. המגרש נתרם ע"י משה-חיים סלור ולהקמת בניין הישיבה סייעו הנדיבים ר' יצחק ובתיה גולדנהירש ותושבי המושבה, שראו בהקמתה בפתח-תקוה כבוד גדול. הבניין שהוקם, מהמפוארים בארץ, מכיל את היכל הישיבה ואוצר הספרים. במיתחם הישיבה מצויים גם בית החפץ-חיים, המשמש כתמוד תורה, וכן בית המוסר. הישיבה הפכה למרכז תורני רב-מוניטין בארץ ובעולם, ומבין כתליה יצאו גדולי תורה, רבנים וראשי ישיבות.

בית ספר פיק"א - רח' רוטשילד 84 - הבניין, המשכן עתה את משרדי רישום המקרקעין (טאבו), שימש עד שנת 1947 כבית ספר פיק"א. בית הספר נוסד בשנת 1885 בידי פקידות הברון ושימש כ"חדר". בשנת 1902 נוסד גן-הילדים, שלימים הך ל"בית ספר לבנות". בשנת 1906 ער בית-הספר למבנה הנוכחי. בשנת 1909 הועבר גם "בית הספר לבנות" למבנה זה ונוסד בית-ספר מעורב, לבנים ולבנות, שינוי מהותי באותה תקופה. ניהול בית-הספר ואחזקתו היו בידי חברת פיק"א, ההנהלה הציונית וההורים. משנת 1925 החלה המושבה להשתתף בתקציבו. בשנת 1947 עבר בית-הספר למישכנו הנוכחי ברחוב ביל"ו.