הגורן המפורסמת של המושבה היתה במקום שבו ניצבים כיום בניין הסופרמרקט וקולנוע שלום. הגורן, שעמדה בקצה המושבה, היתה אחד מאתרי הטיול האהובים ביותר באותה תקופה. לכאן טיילו בשבתות אחרי הצהרים הורים עם ילדיהם. עם ערב נשתנה האוירה. צעירים רבים מבני האיכרים ומקרב החלוצים, נתקבצו לכאן, ניהלו ויכוחים אידיאולוגיים ומצאו פורקן לעצמם בריקודי הורה סוערים. בשעות הלילה נרקמו סביב הגורן אהבות ראשונות בין הפועלים לבין בנות המושבה. שנים רבות מאוחר יותר החליף השוק הקטן של המושבה את הגורן. ולאחר תקופה פינה השוק את מקומו למרכז קניות מסודר.
בהמשך הטיול נגיע לבית ברח' הרצל 20. בית זה המשמש כיום כגן עירוני, ניבנה על ידי אחד מעשירי הפרדסנים רקברצקי. לאחר שירד מנכסיו נאלץ לעזוב את הארץ. הבית בנוי מלבני כורכר מטוייחות, ולו מרפסת בולטית לפנים וחלונות בסיגנון גוטי. הבית נבנה לאחר שחדלו להשתמש בגורן בשנת 1910.
בסמוך נמצא ביתו של אברהם שפירא, מראשוני השומרים של המושבה ומן המפורסמים שבהם. בחצר הגדולה של בית זה נהגו להיפגש מדי יום מאות אנשים, ערבים ויהודים. אברהם שפירא נודע גם בכר-סמכא לענייני בוררות בסיכסוכים שונים. רבים מבני הסביבה, ערבים ובדואים נהגו לבוא לכאן, ולהציג בפני המוכתר שפירא סכסוכים שונים. בחצר זו נהגו שומרי המושבה להתייצב מדי יום, כדי לקבל את התידרוך היומי מפיו של שפירא. לאחר מותו של אברהם שפירא (1965), נמסר ביתו לרשות הערייה, להנצחת פועלו של ותיק השומרים. הבית הפך לספריה עירונית, ובמקום מתקיימות גם תערוכות של אמני פתח-תקוה.
חדר לזכרו של אברהם שפירא הוקם בקריית המוזיאונים, במוזיאון ההיסטורי "זכר-ראשונים".
במרחק קצר מבית שפירא, ברח' אחד-העם, מתנשא אחד העצים העתיקים והמעניינים שעדיין שרדו בפתח-תקוה. העץ מחוסר הקליפה הוא האקליפטוס הלימוני, שניטע על ידי בני משפחת רבינזון. בית רבינזון נהרס, אך העץ האריך ימים אחריו. במהלך השנים נעשו כמה נסיונות להשתמש בזרעי העץ כדי להרבותו, ואף נוסו שיטות אחרות, אך ללא הצלחה.