שכונות, רחובות ואתרים

נקראת על שמם של מייסדי פ"ת. הבתים הראשונים של המושבה שהיו בשלב הראשון בתי טיט וקש, נבנו מסביב לכיכר, כשחזיתותיהם פונות כולן לכיכר. תחילה נבנו כאן בתים ללא רשיון הממשל הטורקי. יואל משה סלומון ויהושע שטמפפר החליטו להקים בניין גדול, שישמש מחסן לתבואות, וחלק קטן ממנו יוקצה למקום מנוחה לגברים, אשר עיבדו את השדות, הקימו רפת לבהמות ומחסן קטן לכלי עבודה. בשנה הראשונה עבדו עבודה משותפת, ואת חלוקת השדות דחו לאחר מכן. מלאכת מדידת מגרשי המושבה נמסרה למודד הגרמני ה' סנדל, ועוזרו היה משה סלור. ספר היובל של פתח תקוה מציין, כי "חלוקת מגרשי המושבה נעשתה עפ"י התכנית של כפרי הצ'רקסים, שהממשלה הטורקית הושיבה חלק גדול מהם בערבות הירדן בשנות תרל"ז-תרל"ח, אחרי מלחמת הטורקים עם הרוסים. הבתים שבכפרי הצ'רקסים הקיפו את המושבה מארבע רוחותיה. באמצע המושבה היה מקום פנוי, שם נמצאו הרפתות והגרנות. רק דרך שערים אחדים היו נכנסים אל תוך המושבה פנימה, כדי שתהיה היכולת לסגור את השערים ולהתבצר בשעת התנפלות".
ברחבה פעלו בית הדואר "הפוסטה", מרכז החיים, ומכאן יצאו הדליז'נסים ליפו. מכאן פעלה כל התחבורה הציבורית. בצידה השני של הגבעה הוקמה אחוזת לחמן - היקב לימים יקב פרידמן. בצידה המזרחי של הכיכר נראים המבנים בהם פעל ביה"ס פיק"א בראשיתו, בית המרקחת ובית הכנסת "שונה הלכות".
במרכז הכיכר מבחינים במבנה קטן. במבנה זה נהגה לנגן מדי שבוע תזמורת "כנור ציון" ולהנעים לתושבי המשובה מנעימותיה. בשנת 1938 הפכה הכיכר לגן לזכר המייסדים.