בשנת 1920 הוקמה ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל. שנה לאחר מכן התאחדו שלוש קופות החולים ששירתו באותם ימים את פועלי א"י לקופה ארצית אחת - קופת חולים כללית.
לאחר כינונה של הקופה במסגרת ההסתדרות, הורחבו שירותיה ותפקידה. בתחילה העניקה שירותי ביטוח בריאות לפועלים בלבד. במהלך השנים, עם התפתחות היישוב העברי והמדינה, סיפקה שירותי עזרה רפואית לכלל האוכלוסיה.
קופת חולים ראתה את עצמה מתמיד כגוף בעל שליחות ואחריות לאומית, הנאבק למען משימות אנושיות ולאומיות ונושא בנטל העיקרי להבטחת בריאותו של היישוב היהודי.
בתקופת המנדט הבריטי בא"י דאגה קופת חולים לספק שירותי בריאות למחנות הפועלים, לגדוד העבודה, למשקים ולמושבים, לעולים חדשים ופועלים מובטלים מכל שכבות היישוב.
