אישים ומייסדים

אברהם מאפו (1867-1807), נולד בקובנה שבליטא למשפחה עניי. אביו היה מלמד ב"חדר". אברהם למד בחדר של אביו, ואח"כ החל ללמוד קבלה. בגיל 17 השיאו אות ולבתו של איש עשיר. לאחר זמן מה חותנו ירד מנכסיו, ומאפו נאלץ להיות מורה כדי לפרנס את משפחתו. הוא לימד בערים שונות, ובאותה עת נתפס לרעיון ההשכלה. לצורך זה הוא למד בכוחות עצמו, כמה שפות זרות: גרמנית, רוסית, צרפתית ורומית. בשנת 1848 התיישב בעיר קובנה, ושם עבד כמורה בבית ספר יהודי ממשלתי. בשנת 1853 הדפיס על חשבונות את ספרו "אהבת ציון", שהיה הרומן העברי הראשון, ספר שהשפיע השפעה עצומה על הנוער העברי. למרות הצלחת ספרו, מצבו הכלכלי של מאפו נשאר גרוע, והוא נתמך ע"י אחיו הצעיר ממתתיהו. מאפו המשיך לכתוב ספרים "עיט צבוע", "אשמת שומרון", "חוזי חזיוניות", ו"אמון פדגוג". בסוף ימיו הוא חלה במחלה קשה. ב-1867 נסע מאפו לשאול בעצת הרופאים בקנינגסברג. שם מסר את ספרו האחרון לדפוס, "אמון פדגוג". מצבו הבריאותי החלך והורע, וזמן מה לאחר מכן מת. ולא זכה לראות בהצלחת ספרו.