אישים ומייסדים

אליהו, בנם של חיים-זיסל ואסתר יגנס, נולד בשנת 1913 בפתח-תקוה. הוריו נימנו עם ותיקי המושבה. אבי אמו, ר' סלאנט, ייסד בשנת 1893 את אחד מבתי-המלון הראשונים ביפו, שבו התאכסנו ומצאו מקום חלוצים ואנשי-שם, עם הגיעם לחוף המולדת. אליהו למד בבי"ס פיק"א, המשיך בגימנסיה ע"ש "אחד-העם", הפליג לביירות וסיים בשנת 1934 לימודיו בפקולטה למדעי המדינה באוניברסיטה האמריקאית. בשנת 1939 הוסמך כעו"ד במכון המ"מ בירושלים.

נשא לאשה את לאה לבית אסטראכן. פירסם ספר "קיצור דברי ימי הערבים". אליהו יגנס היה חבר פעיל ב"מכבי אבשלום". נבחר בשנת 1938 כיו"ר האגודה, נימנה עם מיסדי "התאחדות בני המושבות בא"י", היה חבר בהנהלת תנועת הציונים הכללייים. שנים רבות עמד בראש "אגודת מכבי אש מתנדבים". נשא עד שנת דוד 1953 את התואר: "נשיא על הבונים המחפשיים ע"ש ילין" בפ"ת. טיפל, שלא מנת לקבל פרס, בבעיות אנשים במצוקה.

היה חבר בארגון ה"הגנה", השתתף במלחמת הקוממיות, שרת בצה"ל כקצין משפטים ונתכבד באותות ובתעודות הוקרה. נפטר ביום י"ג אב תשמ"ח 27.71988, זמן קצר לאחר אישור "מועצת העיריה את מועמדותו לתואר יקיר פ"ת וזה הוענק לבני משפחתו לאחר מותו.