אישים ומייסדים

נשוי לשולמית, אב לארבעה, סב לשבעה.

ואלה תולדות: נולד וגדל בכפר גנים, ומתגורר בשכונה עד היום. סבו, בנימין יהלום, היה המתיישב הראשון במקום בשנת 1927, ומאוחר יותר אף מונה על ידי האנגלים למוכתר. אביו, יוסף, היה ראש המועצה הראשון. סיים את בית הספר היסודי כפר גנים (היום בית ספר 'הדר'), ואת בית הספר החקלאי בכפר סילבר. בגיל 18 הלך לבית הספר הטכני של חיל האוויר בחיפה, והוצב בחיל כמכונאי מטוסים. מיד לאחר השחרור החל לעבוד בבית החרושת המשפחתי למוצרי הדרים, 'פרי מרקוס בע"מ', ששכן אז ברחוב גיסין, ותוך זמן קצר הפך למנהל החברות המשפחתיות. עם סגירת המפעל בשנת 1983 הפך לסוכן ביטוח, מקצוע בו הוא עוסק עד היום. ב-2008, בעקבות חגיגות ה-80 לכפר גנים, החל לפעול למען שימור תולדות המקום. בחסות ועדת השימור של עיריית פתח תקוה שבה הוא חבר, הוא עורך סיורים היסטוריים, ועוסק בהצבת שלטי זכרון במקומות אסטרטגיים בכפר. כבנו של מפקד האזור בארגון ההגנה, הוא חבר בארגון דור ההמשך, משמש כיו"ר ועדת האירועים ומארגן הרצאות לותיקים ולחברי דור ההמשך בנושאי ביטחון ואקטואליה. כמו כן חבר באגודת בני ברית, שעוזרת לנזקקים. בשנת 2015 קיבלו בני הזוג מרקוס את אות "אריה הזהב" מטעם קרן פרומקין, עבור תרומה לקהילה בפתח תקוה, בנוגע להנצחת מורשת שבט פרומקין.

פתח תקוה ואני: "היום כפר גנים היא שכונה של פתח תקוה, אבל עד מרץ 1962 זו היתה מושבה נפרדת, קטנה, שחיה לצד המושבה הגדולה. עד היום אני זוכר את סוכות היסמין של אימי שכל אחד היה עובר וקוטף מהן. בכל הכפר היו שלושה מכשירי טלפון, אחד מהם בביתנו, ומספרו 2040. אנשים חיכו במרפסת שיחזירו להם שיחות. במוצאי שבת אבי היה נותן לי חצי לירה: 25 גרוש לכרטיס, ואת השאר למנת פלאפל, גרעינים ושתיה. ארבעה בתי קולנוע היו בעיר: היכל, הדר, סטודיו ואורון שהיה קולנוע פתוח. אני זוכר איך היינו עומדים על האופניים ונשענים על החומה, כדי להציץ פנימה. לפעמים הסדרנים משכו לנו את האופניים מתחת לרגליים, והיינו נשארים תלוים על הקיר".

העשיה עליה עיקר גאוותי: "שימור כפר גנים הישנה, העברת הזכרונות לדורות הבאים, אני ממייסדי כפר גנים ג' שהיתה שכונת פרדסים. לקח לי 25 שנה לשנות את ייעוד הקרקע, והיום היא אחת השכונות היוקרתיות בעיר. תחושת השימור נותנת לי המשכיות".

רגע מרגש: "הוצאת האלבום 'כפר גנים שלנו', המספר את תולדות המקום, בליווי תמונות. לצורך כך ראיינתי את ותיקי הכפר וגיליתי מסמכים שונים ומרגשים, כמו רשימת תורנות השמירה משנת 1930. את רואה בה את כל התושבים הותיקים, כולם חברי ההגנה. לא היה דבר כזה להתחמק. כשאני הולך בפתח-תקוה, כל כמה מטרים מישהו עוצר אותי, עם סיפור מרגש. לפני כמה שנים פנה אלי נהג מונית: 'אתה מרקוס?', כשאישרתי, סיפר: 'הייתי ילד עני ואבא שלךעשה לי את הבר מצווה על חשבונו'. ואכן, כשאבי נפטר, מצאתי שני קרטונים מלאים בספחים של פנקסי צ'קים שנתן לאנשים, בלי שמות. במהלך איסוף החומרים הגיע אליי אדם עם תמונה של 30 איש. הוא הצביע על אחד מהם ואמר: 'זה סבך כשהיה בן חמישים'. אף פעם לא ראיתי את התמונה, וזה עשה לי המון. היום התמונה נמצאת במשרדי".

פתח תקוה שאני משאיר לבאים אחרי: "פעם, כשביקרתי בארכיון, הספרנית אמרה לי לגבי כפר גנים: 'יש פה קרטון וזה מה שיש', וגם כשפתחתי את הקרטון היה ריק. לא היה בו חומר. 'אז תמלא אתה' היא אמרה. זה היה ב-2007. היום יש לה לא רק קרטון אחד, אלא הרבה קרטונים. אני משאיר אחרי סיפורים של 35 משפחות, בלעדיי הכל היה נעלם, ואני מאוד שמח שכך עשיתי".