אישים ומייסדים

נשוי ללאה, אב לשלושה, סב לשבעה.

ואלה תולדות: נולד וגדל בפתח תקוה, בוגר בית הספר יסודי פיק"א ותיכון מקצועי עמל. עם גיוסו שובץ לתפקיד טכני בחיל החימוש, אך השתחרר כסמל תרבות. בגיל צעיר התבלט ככדורגלן וכדורסלן בקבוצות הנוער של הפועל. במקביל, נימנה על להקת המחול עלומים פתח תקוה, עימה אף הספיק להופיע בחגיגות השבעים לעיר. לימים, ייסד וניהל את להקת שלום 76' המצליחה, הפיק וביים פתיחות של מופעי ראווה גדולים כדוגמת אירועי המכביה, כינוסי הפועל, ושימש ככוריאוגרף של האירוויזיון היחיד שהתקיים בירושלים בשנת 1979. בארבע השנים האחרונות הוא מאמץ שתי להקות מחול בפריפריה – אחת מהן היא להקת מחול בעוטף עזה, שם לא ויתר על חזרות, גם בעת נפילת טילים, ושנייה בעמק יזרעאל. במסגרת תפקידיו בענף הספורט שימש בין היתר כיו"ר הפועל פתח תקוה וכיו"ר ההתאחדות לכדורגל. לוי הוא חתן הפרסים כינור דוד וורד הכסף על תרומתו לפולקלור הישראלי בארץ ובעולם.

פתח תקוה ואני: "כור מחצבתי. פה התחלתי את הקריירה שלי כרקדן. בצעירותי הסתובבתי עם הלהקות וקבוצות הכדורגל בכל העולם, אפילו גרתי חמש שנים בניו יורק, אבל כאשר היה לי מספיק כסף לבית משלי, זו לא היתה שאלה: ברור שבפתח תקוה. לפני מספר שנים גרתי על שפת הים של תל אביב, אך שוב, משהו משך אותי חזרה הביתה, לפתח תקוה. בכל מקום בעולם אזהה פתח תקואי. כולם מדברים בשפה של מלאבס. אני זוכר שב-1958 גרנו עם הלהקה במלון במנהטן. יום אחד נכנסתי למעלית וראיתי את ראש העירייה, פנחס רשיש. אמרתי לו: 'מה אתה עושה פה?' אפילו שבכלל לא הכרנו".

העשיה עליה עיקר גאוותי: "להקת שלום 76'. עד היום איני יודע מדוע קראתי לה כך. אני מניח שזה נשמע שם בינלאומי ומוכר, בעיקר באותה תקופה בה דובר רבות על השלום. עשינו יחד דרך ארוכה, שעברה בכל היכלי התרבות הגדולים בעולם. השיא היה באירוויזיון כשנחשפנו בבת אחת ל-500 מיליון איש. גולת הכותרת של עשייתי היום היא להקת שלום, בה רוקדים ותיקי שלום 76'. שם אני לא רק מנהל, אלא מוצא את עצמי בעמדת הרופא, היועץ והמומחה למחלות שונות".

רגע מרגש: "יום אחד הגיע לפתח תקוה, אבא של הכוריאוגרף והרקדן האגדי יונתן כרמון וחיפש אותי. הוא תפס מישהו באקראי: ' אולי אתה יודע איפה גברי לוי גר?' ואותו אדם לקח אותו. כולם הכירו אותי ואני הכרתי את כולם: את בעליהחנויות, הוותיקים והחדשים, מוסדות כמו 'קפה רבינזון' שהיה של אוהדי מכבי, ו'קפה ראיון' של אוהדי הפועל. אני אדם נוסטלגי ומתגעגע לעבר. לימים שהיינו עיר קטנה, אינטימית, בה אחד הכיר את השני. כשהוריי הגיעו לכאן, כל הדרך לבית חולים השרון הייתה נטועה עצי תאנה. בילדותי היינו מתגנבים לקולנוע היכל לראות מיוזיקל'ס וסרטי בוקרים. הילד שגר מול ביתנו ברחוב ארלוזורוב היה נחום סטלמך, מי שלימים הפך לכדורגלן הגדול ביותר שהיה במדינת ישראל".

פתח תקוה שאני משאיר לבאים אחרי: "לצערי, ילדיי אינם חולקים עמי את האהבה לעיר, ואיש מהם אינו גר בה. אני יודע שאחרי מותי יהיה קשה לפרויקטים שלי לשרוד בלעדיי, אבל הריקודים שלי יישארו לנצח, יחד עם עשייה בתחום הכדורגל, המחול והטלויזיה. אני משאיר כל כך הרבה חומר אחרי שאי אפשר יהיה לא לזכור אותי".