אישים ומייסדים

נשוי לשרה, אב לארבעה, סב לשמונה.

ואלה תולדות: יליד טבריה שעזב בינקותו לטובת כפר סירקין, שם התחנך בבית הספר היסודי לילדי עובדים ע"ש ברל כצנלסון. כשהיה בן 16 עקרה המשפחה לפתח תקוה. ומאז כל פועלו האישי והציבורי נעשה בעיר זו. את תיכון עמל המקומי סיים במגמת מתכת, מה שהוביל אותו בנובמבר 1960 כאשר התגייס לשמש כנשק בחיל החימוש. עם תום שירותו בדרגת סמל, התגייס לשורות המשטרה, גם שם שמש בתפקיד טכני. בשנת 1980 השתחרר כקצין בדרגת רב פקד. במסגרת תפקידו האחרון כמפקד המשמר האזרחי בפתח תקוה פגש את יו"ר סניף ארגון יוצאי ההגנה בעיר, אריה מאור, גם הוא בן כפר סירקין. החברות וההערכה בין השניים הובילה להקדשת רוב זמנו לטובת עשייה התנדבותית למען תושבי העיר.

מלבד היותו מזכיר ארגון חברי ההגנה בפתח תקוה, מתנדב ברגמן בארגון י.ע.ל, המפעיל שירותים לטובת מאושפזים בבתי החולים בילינסון ושניידר לילדים, מכהן כיו"ר וראש צוות התיעוד באיפ"א (ארגון השוטרים הבינלאומי) סניף פתח תקוה–ראש העין, ומתנדב במשרד לביטחון פנים בעת חירום.

פתח תקוה ואני: "לפני שנים רבות, בתוקף תפקידי כמפקד בסיס חימוש במשטרה, עברנו דירה לקריית ביאליק. אחרי תקופה קצרה שבנו הביתה בשמחה. בפתח תקוה, אז, וגם היום, אני לא יכול ללכת בלי לפגוש מישהו. תמיד אשתי באה אלי בטענות: 'אי אפשר איתך'. פה אני מרגיש כמו דג במים. שם הייתי נטע זר".

העשייה עליה עיקר גאוותי: "ההתנדבות בארגון יוצאי ההגנה. לא מזמן אף מוניתי להיות חבר הנהלה בארגון הארצי. האהבה לארגון והמחויבות לו הגיעו מאבי שהיה איש 'הגנה'. היום פתח תקוה היא העיר היחידה בה קם דור המשך להנחלת מורשת ההגנה על ידי בניהם של פעילי הארגון. כשהתחלתי, הסניף מנה 400 איש, בני דורו של אבי. היום נותרו מהם 160 בלבד, רובם בני 85. אני מרגיש עליהם אחריות: מארגן טקסים, הרצאות בנושאי העפלה ומורשת-להם ואיתם. לצערי גם הולך להלוויות, לא רק בגלל שאני מייצג גוף מסוים, אלא כי אני יודע עד כמה זה חשוב למשפחות".

רגע מרגש: "כשהבאתי את נשיא המדינה החמישי, יצחק נבון, להרצאה על עבודתו לצד בן גוריון. לא הכרנו מעולם. באותה תקופה הוא כבר לא היה הנשיא, ולמרות זאת, אני זוכר שלהוציא אותו מלשכתו בירושלים ולהביאו עד פתח תקוה, היה מבצע יפה, משאת נפשי שהתממשה".

פתח תקוה שאני משאיר לבאים אחרי: "עיר שהולכת וגדלה. לשמחתי, שלושה מארבעת ילדיי ממשיכים להתגורר בה".