אישים ומייסדים
אברהם רזון-רוזן
נולד בבולגריה בשנת 1934, עלה לישראל בשנת 1942.
כבר מגיל 5 עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הבין אברהם את משמעות החיים, החופש וההישרדות. שכן, הוריו והמשפחה קיבלו צו גירוש לביצוע מיידי מביתם, מפרנסתם, מחפציהם, מהכל. כך כשבגדיהם עליהם, עם חפצים אחדים הגיעו לתחנת הרכבת בעיר פורז'יק ומשם אל הלא נודע.
כך התגלגלו בדרכים, במדינות שונות, ללא תנאים, ללא זהות, בשום מקום לא רצו אותם... עד שלבסוף בדרך לא דרך הם הגיעו ברכבות דרך תורכיה, כורדיסטאן, סוריה, לארץ ישראל. אחר תקופת שהות והתאקלמות בחיפה, המשפחה עברה בשנת 1943 לפתח תקוה, כאן הם קבעו את מושבם ואת עתידם.
אכן, המאורעות עד כה הפיחו בילד אברהם רוח לחימה, להישרדות ולחופש, בעודו לומד בבי"ס נצח ישראל ובגיל 12 ניסה אברהם להתקבל לארגון ההגנה, מפאת גילו הצעיר הוא נדחה על ידיהם. משניסה להתקבל לארגון האצ"ל, נדחה שוב מאותה הסיבה. רק בניסיון השלישי להתקבל לארגון לח"י תוך שהוא משנה את גילו, התקבל. מאז גיל 12 משרת אברהם את העם, את הארץ ואת המדינה.
אחרי מהלך של ראיון, השבעה, הכשרה ואימונים, החל אברהם לפעול. בתחילה כמדביק כרוזים וכמעביר הודעות מוצפנות. בהדרגה הפעילות והמשימות היו "קרביות" יותר. עם קום המדינה מחתרת לח"י התפרקה. אברהם התגייס לצה"ל לחטיבת גולני, לא לפני שהשתתף בקורסים במסגרת הגדנ"ע. הספיק להשתתף במבצע סיני, מלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים.
ראוי לציין כי במהלך כל השנים, נשאר אברהם קשור ליוצאי הלח"י ואף פעל לגיבוש רעיוני וחברתי של יוצאי המחתרת. גם כשהחליט לשנות כיוון עשייה ופנה ללמוד גננות ושתלנות המשיך בעשייה זו.
לימים החל ללמד תחום זה. עד מהרה מצא עצמו עובד בגן הבוטני של אוניברסיטת תל אביב, שם טיפס במעלה הדרגות והתפקידים. שם הוא הקים את "גן העיוורים" כדי שגם הם יוכלו ליהנות מריחות הצמחים.
ככל שיזם ועשה חיל בגנים הבוטנים הללו לא הפסיק אברהם לפעול בקרב יוצאי הלח"י. אם זה סיוע מעשי, כספי ויעוצי לאלו המתקשים. בשנים האחרונות פעל אברהם להקמת גן על שם הלח"י. בתוכו אנדרטה מרשימה לארגון זה. אברהם מכהן כיו"ר ארגון לח"י בפתח תקוה. משתף פעולה עם הארגון הארצי. בנוסף לכך הוא פעיל בבית הכנסת "רפאל מלאך", סועד את המתפללים הותיקים, מטפל בחלקת נפטרי יוצאי הלח"י בבית העלמין סגולה. מרצה בהתנדבות בבתי ספר תיכוניים, בצה"ל, ובפני ציבורים שונים.
על כל אלה ועוד, הוכתר אברהם רזון-רוזן בעיטור יקיר העיר פתח תקוה, בשנת תשע"ג.
כבר מגיל 5 עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הבין אברהם את משמעות החיים, החופש וההישרדות. שכן, הוריו והמשפחה קיבלו צו גירוש לביצוע מיידי מביתם, מפרנסתם, מחפציהם, מהכל. כך כשבגדיהם עליהם, עם חפצים אחדים הגיעו לתחנת הרכבת בעיר פורז'יק ומשם אל הלא נודע.
כך התגלגלו בדרכים, במדינות שונות, ללא תנאים, ללא זהות, בשום מקום לא רצו אותם... עד שלבסוף בדרך לא דרך הם הגיעו ברכבות דרך תורכיה, כורדיסטאן, סוריה, לארץ ישראל. אחר תקופת שהות והתאקלמות בחיפה, המשפחה עברה בשנת 1943 לפתח תקוה, כאן הם קבעו את מושבם ואת עתידם.
אכן, המאורעות עד כה הפיחו בילד אברהם רוח לחימה, להישרדות ולחופש, בעודו לומד בבי"ס נצח ישראל ובגיל 12 ניסה אברהם להתקבל לארגון ההגנה, מפאת גילו הצעיר הוא נדחה על ידיהם. משניסה להתקבל לארגון האצ"ל, נדחה שוב מאותה הסיבה. רק בניסיון השלישי להתקבל לארגון לח"י תוך שהוא משנה את גילו, התקבל. מאז גיל 12 משרת אברהם את העם, את הארץ ואת המדינה.
אחרי מהלך של ראיון, השבעה, הכשרה ואימונים, החל אברהם לפעול. בתחילה כמדביק כרוזים וכמעביר הודעות מוצפנות. בהדרגה הפעילות והמשימות היו "קרביות" יותר. עם קום המדינה מחתרת לח"י התפרקה. אברהם התגייס לצה"ל לחטיבת גולני, לא לפני שהשתתף בקורסים במסגרת הגדנ"ע. הספיק להשתתף במבצע סיני, מלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים.
ראוי לציין כי במהלך כל השנים, נשאר אברהם קשור ליוצאי הלח"י ואף פעל לגיבוש רעיוני וחברתי של יוצאי המחתרת. גם כשהחליט לשנות כיוון עשייה ופנה ללמוד גננות ושתלנות המשיך בעשייה זו.
לימים החל ללמד תחום זה. עד מהרה מצא עצמו עובד בגן הבוטני של אוניברסיטת תל אביב, שם טיפס במעלה הדרגות והתפקידים. שם הוא הקים את "גן העיוורים" כדי שגם הם יוכלו ליהנות מריחות הצמחים.
ככל שיזם ועשה חיל בגנים הבוטנים הללו לא הפסיק אברהם לפעול בקרב יוצאי הלח"י. אם זה סיוע מעשי, כספי ויעוצי לאלו המתקשים. בשנים האחרונות פעל אברהם להקמת גן על שם הלח"י. בתוכו אנדרטה מרשימה לארגון זה. אברהם מכהן כיו"ר ארגון לח"י בפתח תקוה. משתף פעולה עם הארגון הארצי. בנוסף לכך הוא פעיל בבית הכנסת "רפאל מלאך", סועד את המתפללים הותיקים, מטפל בחלקת נפטרי יוצאי הלח"י בבית העלמין סגולה. מרצה בהתנדבות בבתי ספר תיכוניים, בצה"ל, ובפני ציבורים שונים.
על כל אלה ועוד, הוכתר אברהם רזון-רוזן בעיטור יקיר העיר פתח תקוה, בשנת תשע"ג.
