אישים ומייסדים
דוד קופרשטיין
נולד בשנת 1924 באוקראינה. עלה לישראל בשנת 1994.
דוד נשלח על ידי הוריו ללמוד בבית ספר יהודי. אך בגיל תיכון כבר לא נמצא עבורו בית ספר כזה, לכן נאלץ ללמוד עם שכניו הגויים, מה שלא הפריע למשפחה ולדוד עצמו לנהל אורח חיים ציוני. על ניהול חיי דת קשה לדבר, כי לא הייתה מסגרת דתית או יהודית באזור מגוריהם.
בהגיע דוד לגיל 17 הוא גויס בשנת 1941 לצבא האדום, למרות גילו הצעיר. שכן הצבא נערך למתקפות הגדולות שלו נגד הצבא הנאצי. דוד גויס למכללה צבאית. משהו כמו מכינה וטירונות משולבים. לאחר ההכשרה בתחום השריון נשלח להלחם בחזית המזרח על גבול אירן. שם נלחם כשריונר נגד זרועות של הצבא הגרמני במזרח תוך שהוא מצטיין בקרבות וזוכה לאותות גבורה ולתעודות הוקרה רבות. במהלך המלחמה השתתף בקורס קצינים, שהוא בעצם מקביל להשכלה צבאית גבוהה, ועוטר בדרגות קצונה שהתחלפו על כתפיו במהירות. שכן יכולותיו קידמוהו בדרגות ובתפקידים שמילא היו מג"ד ומח"ט שריון מבצעי. במקביל הוא פיקד על בית ספר לשריון בו הוכשרו השריונאים משלב הטירונות ועד לשלב בו יכלו לנהל קרבות ברמת גדוד טנקים.
בשנת 1972 שוחרר מהצבא לאחר 31 שנים בתפקידי פיקוד, הדרכה ומטה. משנת 1972 עד שנת 1993 לימד בבית ספר תיכון מקצועי-צבאי. משהו המזכיר אצלנו את הפנימיות הצבאיות. שם הוא הכשיר בני תיכון לקראת שירות צבאי משמעותי. מבחינה מנטאלית, פסיכולוגית, פיזית וצבאית.
בשנת 1994 עולה דוד לישראל. עם עלייתו הוא מגיע לפתח תקוה ומיד החל באיתור וטרנים, הלא המה בוגרי הצבא האדום שנלחמו במלחמת העולם השנייה נגד הגרמנים. לאחר שאיתר אותם, קטלג אותם לפי היחידות בהן שרתו, החל לארגנם כקבוצה חברתית עם פעולות תרבות, טיולים ועוד. הוא נבחר לכהן כסגן יו"ר ארגון הווטרנים בפתח תקוה.
בנוסף לפעולות תרבות וחבר שהוא מארגן, הוא גם מסייע בבית-רבקה לחולים ואחרים. בעיקר הוא משמש לפה מול המוסדות, לאותם אלו שאינם מסוגלים לעשות זאת בעצמם, אם מבחינת קושי פיזי ואם מבחינת קשיי שפה. בנוסף לכך הוא מבקש את הוטרנים בביתם ובבתי אבות בהם הם שוהים כדי לטפל, לעודד ולחזק אותם.
במקביל לכל זה, מתנדב דוד באגף לקליטת עליה שבעירייה, בכל דבר ותחום נדרשים.
חינוכו הציוני והצבאי חלחל גם לחמשת נכדותיו. כולן שרתו או משרות כקצינות בצה"ל.
על כל אלה ועוד, הוכתר דוד קופרשטיין בעיטור יקיר העיר פתח תקוה, בשנת תשע"ג.
דוד נשלח על ידי הוריו ללמוד בבית ספר יהודי. אך בגיל תיכון כבר לא נמצא עבורו בית ספר כזה, לכן נאלץ ללמוד עם שכניו הגויים, מה שלא הפריע למשפחה ולדוד עצמו לנהל אורח חיים ציוני. על ניהול חיי דת קשה לדבר, כי לא הייתה מסגרת דתית או יהודית באזור מגוריהם.
בהגיע דוד לגיל 17 הוא גויס בשנת 1941 לצבא האדום, למרות גילו הצעיר. שכן הצבא נערך למתקפות הגדולות שלו נגד הצבא הנאצי. דוד גויס למכללה צבאית. משהו כמו מכינה וטירונות משולבים. לאחר ההכשרה בתחום השריון נשלח להלחם בחזית המזרח על גבול אירן. שם נלחם כשריונר נגד זרועות של הצבא הגרמני במזרח תוך שהוא מצטיין בקרבות וזוכה לאותות גבורה ולתעודות הוקרה רבות. במהלך המלחמה השתתף בקורס קצינים, שהוא בעצם מקביל להשכלה צבאית גבוהה, ועוטר בדרגות קצונה שהתחלפו על כתפיו במהירות. שכן יכולותיו קידמוהו בדרגות ובתפקידים שמילא היו מג"ד ומח"ט שריון מבצעי. במקביל הוא פיקד על בית ספר לשריון בו הוכשרו השריונאים משלב הטירונות ועד לשלב בו יכלו לנהל קרבות ברמת גדוד טנקים.
בשנת 1972 שוחרר מהצבא לאחר 31 שנים בתפקידי פיקוד, הדרכה ומטה. משנת 1972 עד שנת 1993 לימד בבית ספר תיכון מקצועי-צבאי. משהו המזכיר אצלנו את הפנימיות הצבאיות. שם הוא הכשיר בני תיכון לקראת שירות צבאי משמעותי. מבחינה מנטאלית, פסיכולוגית, פיזית וצבאית.
בשנת 1994 עולה דוד לישראל. עם עלייתו הוא מגיע לפתח תקוה ומיד החל באיתור וטרנים, הלא המה בוגרי הצבא האדום שנלחמו במלחמת העולם השנייה נגד הגרמנים. לאחר שאיתר אותם, קטלג אותם לפי היחידות בהן שרתו, החל לארגנם כקבוצה חברתית עם פעולות תרבות, טיולים ועוד. הוא נבחר לכהן כסגן יו"ר ארגון הווטרנים בפתח תקוה.
בנוסף לפעולות תרבות וחבר שהוא מארגן, הוא גם מסייע בבית-רבקה לחולים ואחרים. בעיקר הוא משמש לפה מול המוסדות, לאותם אלו שאינם מסוגלים לעשות זאת בעצמם, אם מבחינת קושי פיזי ואם מבחינת קשיי שפה. בנוסף לכך הוא מבקש את הוטרנים בביתם ובבתי אבות בהם הם שוהים כדי לטפל, לעודד ולחזק אותם.
במקביל לכל זה, מתנדב דוד באגף לקליטת עליה שבעירייה, בכל דבר ותחום נדרשים.
חינוכו הציוני והצבאי חלחל גם לחמשת נכדותיו. כולן שרתו או משרות כקצינות בצה"ל.
על כל אלה ועוד, הוכתר דוד קופרשטיין בעיטור יקיר העיר פתח תקוה, בשנת תשע"ג.
