אישים ומייסדים
מרים קופמן
נולדה בשנת 1937 בישראל.
מעיון בקורות חייה של מרים נראה כי עולם הריקוד הוא חלק מה=DNA שלה. הנושא כל כך טבוע בדמה, באישיותה, באופייה ובאורחות חייה, עד כי נראה כי החלה לרקוד בטרם היא החלה ללכת.
הוריה שהכירו בכישרון הטמון בה שלחו אותה כבר בילדותה ללמוד בחוגים, ואצל מורות באופן פרטי. משלא הסתפקה בכך נשלחה בגיל 15 ללמוד באנגליה, בבית ספרה של גב' רמברט שבלונדון. שם עשתה את שנות נעוריה בלימוד ושיכלול יכולותיה בריקוד.
מרים, כנאמנה למדינת ישראל, חזרה ארצה כדי להתגייס לצה"ל. כצפוי וכמתבקש. אחרי שחרורה המשיכה בלימודי ריקוד במכונים ובבתי ספר ייעודיים. עם נישואיה למשה קופמן עברה להתגורר בעירו פתח תקוה ומאז נקשרה בעבותות אהבה לפתח תקוה.
עם התקדמותה בעולם הריקוד, היא הופיעה על במת האופרה הישראלית, כמו גם על במות מפורסמות בעולם כולו. ייצגה את פתח תקוה ואת מדינת ישראל בכבוד רב ואף זכתה לפרסים ואותות הוקרה בינלאומיים.
בהיותה בת עשרים, במקביל להופעותיה, היא הקימה את מפעל חייה "בית הספר לבלט מרים קאופמן" בפתח תקוה. מאז שנת 1957 פועל בית הספר הזה כאן בעיר, תוך שהוא מלמד, מחנך ומכשיר דורות על גבי דורות של רקדניות.
מרים טוענת כי "הריקוד בבית הספר הוא האמצעי ולא המטרה. המטרה העיקרית היא חינוך התלמידים לאחריות, למשמעת עצמית, אחריות לזולת, התמודדות עם קשיים, השקעה והקרבה עצמית למיצוי עצמי" ערכים אלו מטמיעה מרים בתלמידותיה החל מהדוגמא האישית וכלה בדרישה ליישום הקו החינוכי והערכי הזה אצל תלמידותיה.
כמוה, גם תלמידותיה ייצגו את מדינת ישראל בכבוד רב על במות יוקרתיות בארץ ובעולם ואף זכו בתעודות ופרסי הוקרה. תלמידותיה מספרות על נכסים רוחניים וערכיים אותם רכשו במהלך לימודיהן. כלן התפתחו והגיעו להישגים בתחומים שונים "הכל בזכות מה שקיבלנו אצל מרים". חלקן אף מורות למחול וממשיכות את דרכה של מורתן הנערצת.
במקביל לעשייתה בחינוך לערכים פועלת מרים גם לטובת הקהילה בעיר, במסגרות "ליונס", כמו גם הופעות שלה ושל תלמידותיה במרכזי יום לקשיש. בתי אבות, בתי חולים ובכל מקום נדרש. הכל כמובן בהתנדבות.
היא ראתה בהוראת המחול והפצת הרעיון שליחות. היא ראתה את המקצוע שלה כזכות ומתנה שנתנה לה ושהיא צריכה להפיץ את המתנה הנפלאה הזו ככל שתוכל.
על כל אלה ועוד, הוכתרה מרים קופמן בעיטור יקירת העיר פתח תקוה, בשנת תשע"ג.
מעיון בקורות חייה של מרים נראה כי עולם הריקוד הוא חלק מה=DNA שלה. הנושא כל כך טבוע בדמה, באישיותה, באופייה ובאורחות חייה, עד כי נראה כי החלה לרקוד בטרם היא החלה ללכת.
הוריה שהכירו בכישרון הטמון בה שלחו אותה כבר בילדותה ללמוד בחוגים, ואצל מורות באופן פרטי. משלא הסתפקה בכך נשלחה בגיל 15 ללמוד באנגליה, בבית ספרה של גב' רמברט שבלונדון. שם עשתה את שנות נעוריה בלימוד ושיכלול יכולותיה בריקוד.
מרים, כנאמנה למדינת ישראל, חזרה ארצה כדי להתגייס לצה"ל. כצפוי וכמתבקש. אחרי שחרורה המשיכה בלימודי ריקוד במכונים ובבתי ספר ייעודיים. עם נישואיה למשה קופמן עברה להתגורר בעירו פתח תקוה ומאז נקשרה בעבותות אהבה לפתח תקוה.
עם התקדמותה בעולם הריקוד, היא הופיעה על במת האופרה הישראלית, כמו גם על במות מפורסמות בעולם כולו. ייצגה את פתח תקוה ואת מדינת ישראל בכבוד רב ואף זכתה לפרסים ואותות הוקרה בינלאומיים.
בהיותה בת עשרים, במקביל להופעותיה, היא הקימה את מפעל חייה "בית הספר לבלט מרים קאופמן" בפתח תקוה. מאז שנת 1957 פועל בית הספר הזה כאן בעיר, תוך שהוא מלמד, מחנך ומכשיר דורות על גבי דורות של רקדניות.
מרים טוענת כי "הריקוד בבית הספר הוא האמצעי ולא המטרה. המטרה העיקרית היא חינוך התלמידים לאחריות, למשמעת עצמית, אחריות לזולת, התמודדות עם קשיים, השקעה והקרבה עצמית למיצוי עצמי" ערכים אלו מטמיעה מרים בתלמידותיה החל מהדוגמא האישית וכלה בדרישה ליישום הקו החינוכי והערכי הזה אצל תלמידותיה.
כמוה, גם תלמידותיה ייצגו את מדינת ישראל בכבוד רב על במות יוקרתיות בארץ ובעולם ואף זכו בתעודות ופרסי הוקרה. תלמידותיה מספרות על נכסים רוחניים וערכיים אותם רכשו במהלך לימודיהן. כלן התפתחו והגיעו להישגים בתחומים שונים "הכל בזכות מה שקיבלנו אצל מרים". חלקן אף מורות למחול וממשיכות את דרכה של מורתן הנערצת.
במקביל לעשייתה בחינוך לערכים פועלת מרים גם לטובת הקהילה בעיר, במסגרות "ליונס", כמו גם הופעות שלה ושל תלמידותיה במרכזי יום לקשיש. בתי אבות, בתי חולים ובכל מקום נדרש. הכל כמובן בהתנדבות.
היא ראתה בהוראת המחול והפצת הרעיון שליחות. היא ראתה את המקצוע שלה כזכות ומתנה שנתנה לה ושהיא צריכה להפיץ את המתנה הנפלאה הזו ככל שתוכל.
על כל אלה ועוד, הוכתרה מרים קופמן בעיטור יקירת העיר פתח תקוה, בשנת תשע"ג.
