אישים ומייסדים

רצון שמחה נולדה בתימן בשנת 1918. בהיותה בת חודשיים בלבד נפטר אביה ואימה גילדה אותה כבת יחידה בתנאים קשים. בגיל 13באו לבקש את ידה מאימה אולם היא סירבה להינשא הן בגלל גילה הצעיר והן משום שהחתן המיועד היה נשוי כבר לשלוש נשים. עוד באותו לילה הגיעו לביתה החתן וקבוצת מלווים וחיתנו אותה כנגד רצונה. בבוקר שלחה אותה אימה לבית בעלה.כעבור שנתיים (1933) עלתה לארץ והגיע לנמל יפו. עלייתם לארץ היתה מרובת קשיים ומכשולים: שוחד לפורעים ערבים בדרך, פגישה עם אריה שגרם למנוסת החמור עליו רכבו.המשפחה הסתתרה בעדן כדי להימנע מתשלום כופר ומס גולגולת.שמחה, מלווה בבעלה ובאשתו השניה, גרו תחילה בשכונת התקוה. לאחר חיפוש מקורות פרנסה עברו לגור בפ"ת בשכונת "מחנה יהודה" (1934) שם נולדו שלושת בניה. לפרנסתה עבדה שמחה בעבודות פיזיות קשות בפרדסי פ"ת והיתה שותפה בעול פרנסת המשפחה. כחודש לאחר הולדת בנה הראשון עברה לעבוד במשק בית בבתי פ"ת והסביבה. ב-1948 נפטר בעלה והיא נותרה לבדה עסוקה בגידול שלושת ילדיה ובפרנסתם. העול הכבד לפרנסת המשפחה לא הכניס מרירות בליבה אלא רחמים לכל הנזקקים לעזרה.שמחה ידועה כמתנדבת קבועה בסיוע ועזרה למשפחות באבל. כמו מלאך היא מופיעה בבית האבלים ההמומים, מבשלת את המרק התימניהמסורתי ומכבדת בו את המנחמים, לא עוזבת את בית האבלים עד צאת אחרון הסועדים. מנקה, רוחצת ודואגת לצרכי האבלים. כן עוסקת בביקורי חולים בבית חולים בית רבקה, בי"ח גריאטרי "בית ארבל" ומשמשת אוזן קשבת ויד מלטפת לעודד את החלשים והנזקקים. ידועה דאגתה של שמחה לחולים העריריים במיוחד, להם היא מספקת את צרכיהם במזון, בגדים ובעידוד רוחם. למרות קשייה בפרנסת ביתה לא הפסיקה מעולם את פעולותיה ההתנדבותיות.לשמחה שלושה בנים ועשרה נכדים