אישים ומייסדים

קורות חיים

מרדכי בן יהושע וולפסון נולד בשכונה "נוה-צדק" ביפו בשנת 1900. עבר עם הוריו, מבני הותיקים של הישוב החדש (סבו מתלמידי הגר"א) לפתח-תקוה בשנת 1911. למשפחת וולפסון היה פרדס גדול בפתח-תקוה, בו טיפל ר' יהושע אביו. מרדכי היה אחד מעשרת ילדיו.
בשנת 1918 התנדב למשטרה העברית בארץ ישראל על פי צו ועד הצירים ושימש כמפקד משטרת ראשון לציון ואח"כ במשטרת פתח-תקוה. בשנת 1921 נסע לדרום אפריקה, חזר בשנת 1933 והתקבל לעבודה במחלקת הגזברות בעיריית פ"ת, ומתחילת שנות הארבעים שימש כמזכיר העיר פתח-תקוה. בזכות שליטתו המלאה באנגלית ויחסי האנוש שלו מונה לקצין הקשר בין העיריה בראשותו של שלמה שטמפפר לבין שלטונות המנדט המוניציפליים, המשטרה והצבא.
בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, בצו שלטונות הישוב היהודי (הסוכנות היהודית) התגייסו יהודים לשמטרה הבריטית, כדי ליצור גרעין למשטרה ישראלית, בבוא היום.
מרדכי וולפסון דאג במשך שנים לתשלום משכורת נוספת לזו הזעומה, שקיבלו מהמשטרה ע"י גיוס תרומות מאנשי תעשיה ומסחר בפתח-תקוה וכל זאת ללא ידיעת הבריטים כמובן. לאות הוקרה קיבל מהשוטרים העבריים שעון עם חריטה ובו הערכה ותודה על פועלו בתחום זה.
בתקופת מלחמת העולם השנייה אירגן והפעיל את מועדון החיילים של צבאות בנות הברית בפ"ת ובעזרת מתנדבות הפעילו את המועדון, ששכן ברחוב מוהליבר פינת חובבי ציון ובו ביקרו למעלה מ-30 אלף חיילים במשך שהותם במחנות ע"י פ"ת (כמו הועד למען החייל של היום). על כך זכה במכתב הערכה ממפקד הכוחות הבריטיים, במזרח התיכון.
פעל בהתנדבות בתפקיד המזכיר והגזבר של מועדון הכדורגל מכבי אבשלום פ"ת בשנות הארבעים. פעל בהתנדבות בתפקיד המזכיר של אגודת מגן דוד אדום בפ"ת בשנות החמישים. פעילות ייחודית ואנושית בלתי רגילה שנטל על עצמו הייתה מסעי שכנוע של אנשי הבולשת הבריטים. לא היה שבוע שלא שם נפשו בכפו ונסע לירושלים, או ליפו למרכז הבולשת, שנקרא "בוינגרד" לשכנע את הקצינים הבריטים, כי העצורים הם "ילדים טובים" שנעצרו על לא עוול בכפם וכי אין להם שום קשר עם המחתרות שנלחמו על מנת לגרש את כוחות הכיבוש של האימפריה מארץ ישראל.
בצנעה ובכישרון רב ידע ליצור יחסי עבודה עם כבוד הדדי והערכה לאדם ולמקום העבודה. דלתו במשרד הייתה תמיד פתוחה וכל עובד ואזרח נתקבלו בסבר פנים יפות וזכו למאמץ עליון לעזרה לנזקק ולפתרון בעיות. היה הכתובת בעיריה לפניות הציבור.
במסגרת תפקידו, כמזכיר העיר, היה אחראי על מנגנון העובדים בעיריה (כ"א של היום).
בשנת 1946 נשלח ע"י השלטונות הבריטיים והעיריה למשך 6 שבועות לקורס השתלמות של מזכירי רשויות מקומיות באנגליה.
היה הרוח החיה ואיש הקשר בכריתת ברית ערים תאומות הראשונה בין פ"ת והעיר נורשפינג, שבדיה.
בשנת 1949 ניהל ופיקח על מפקד האוכלוסין הראשון והיחידי של מדינת ישראל ועל כך קיבל מכתב הוקרה משר הפנים.
שירות בתפקיד מזכיר העיר בתקופתם של ראשי העיר: שטמפפר, ספיר, גרוסמן, רשיש ופינברג.
גם לאחר פרישתו לגמלאות הרצה בהתנדבות בפני עולים חדשים על השלטון המקומי ועל שרותי העיריה לאזרח וזאת על מנת להכיר ולקרב את העולים החדשים לעיר פ"ת ולהקל בקליטתם.
רעייתו: רחל.
בנם: יהושע.