אישים ומייסדים

מנשה בן סעידה ויששכר מינס, נולד בשנת 1907 בצעדה (חיידאן) שבצפון תימן. בגיל עשר התייתם מהוריו. בדרך-לא-דרך עלה ארצה ובא לשכונת מחנה-יהודה. כאן גדל, נקלט ובשנת 1932 נשא לאשה את ימימה בת מרים ומאיר לוי.
מאז ראשית צעדיו בארץ, גילה כוח רצון, התמדה, נחישות וכבוד לאומי. התמחה בהכנת לבנים, בלוקים וליטוש מוזאיקה. עמד בתחרות הקשה במפעל עם הפועלים הערבים. בשנת 1942 הצליח להיקלט "ברזילית" שבקרית-אריה. בכישוריו ובאינטיליגנציה הטבעית, התחבב על חבריו ועל ה"מייסטרים"-המומחים. התמיד במפעל עד צאתו גם לגימלאות. לא נעדר מן העבודה אף לא יום אחד. בימי "העוצר" שהטילו הבריטים, התגנב על אופניו וביצע תפקידיו במקום עבודתו. בשנת1932 הצטרף להסתדרות הכללית. פרש ממנה עקב שמועה שדוד בן-גוריון הכריז כי "רוב התימנים הם טרוריסטים". יצא לשמירה, החזיק ב"סליק" שבחצרו רובה פרטי ותחמושת, ללא רשיון. הקים משפחה עניפה: שישה בנים, שבע בנות, ארבעים ואחד נכדים ושמונה נינים. ביתו מוקף בוסתן בן 3 וחצי דונם, אותו הוא מעבד במו ידיו, עד עצם היום הזה. מנשה מינס הגיש סיוע ללוחמי ה"אצ"ל" וה"הגנה". הוא מתנדב למופת, אוהב עם-ישראל וארץ ישראל.