אישים ומייסדים

אסתר ראב נולדה בפתח-תקוה ביום י"ח באייר תרנ"ט, (1899.4.28). אביה יהודה ראב נמנה עם ראשוני "אם המושבות" וחורשי התלם הראשון. מראשית ילדותה, ספגה אסתר ראב מחוויות חיי המייסדים ומאבקם הקשה בטבע ובאדם. מזגה הסוער ושאיפתה לאורח חיים חדש, קרבוה אל אנשי העלייה השנייה. חרף התנגדות בני משפחתה יצאה לקבוצת דגניה. לאחר נישואיה שהתה שנים מספר במצרים. לאחר מכן הקימה ביתה בתל-אביב, שהפך עד מהרה למרכז אנשי הרוח והאמנות בתקופה ההיא. סייעה, כמיטב יכולתה לסופרים ולאמנים במצוקתם.
אסתר ראב התחילה מפרסמת דברי פיוט מאז ראשית שנות העשרים וממשיכה ביצירתה עד עצם היום הזה. היא נחשבת ונערכת כאחת המשוררות הגדולות בספרות העברית החדשה. שירתה לירית, שרשית ורוויית נוף הארץ. שיריה קובצו באסופות: "קמשונים" ו"שירי אסתר ראב". כן גם פרסמה ספורים וזכרונות.
זכתה בפרסים על הישגיה בשדה הפיוט. אסתר ראב נמנית עם בניה הבולטים של "אם המושבות" ושירתה היא מהארץ ישראליות ביותר בספרות העברית בת ימינו.