אישים ומייסדים
מרים קרוני-לוי
קרוני-לוי מרים, מותיקות שכונת "מחנה-יהודה", נולדה בשנת תרמ"ב 1882 בכפר רזח שבצפון תימן. בשורת "שליח הפלא" יבניאלי הגיעה למשפחתה בעקיפין ולאחר הכנות וטלטולי דרך הגיעה ב-1913 לחוף המולדת. מצאה כבר את מחנה יהודה בראשית צעדיה. תנאי הקיום היו קשים מנשוא: דיור-לא-דיור, חוסר מים,העדר טיפול רפואי, תמותת תינוקות ועבודת פרך. מרים לא נרתעה מפני המצוקה ורוחה לא נפלה. במרץ רב התחילה לבנות את חייה ואף הושיטה עזרה, ככל יכולתה לאחיה ושכניה. "היתה בימים ההם התנדבות טבעית, איש עשה למען רעהו ורוח אלהים שכנה בלבבות המנהיגות ואנשי השכונה גם יחד", מציינת מרים.
תוך מלחמת העולם הראשונה גורשה המשפחה לת"א. והיה זה אך טבעי, שחזרה לשכונה כשרק נתקבל הרשיון המיוחל. "לא חשבנו על אמריקה, על הגירה ועל חיפושי תנאים טובים יותר בעולם. הבינונו והרגשנו, כי כאן מקומנו", מסכמת מרים את זכרונות הימים ההם.
ובינתיים נופל כל נטל המשפחה על כתפיה. מאבקה על קיום, מוצאת מרים את הזמן הדרוש לעשייה למען אחים בצרה. ביתה הקטן הופך "כתובת" לנצרכים וכאן מתכנסות מדי שבוע יהודית שטמפר, גב' ספיר ופרידה טרופה, המתכננות את פעולות הסיוע, כשמרים מנצחת על הפעולה והביצוע.
"...ואין קץ לאשרי", מסיימת מרים קרוני את סיפורה. "ששת בני, 27 נכדי ו-32 ניני, הם גמול ופיצוי על כל ימי הסבל. מי יתן שהשלום ישרור בארצנו ונזכה לראות במו עינינו, את הדור הצעיר מאושר ומצליח במולדתו".
תוך מלחמת העולם הראשונה גורשה המשפחה לת"א. והיה זה אך טבעי, שחזרה לשכונה כשרק נתקבל הרשיון המיוחל. "לא חשבנו על אמריקה, על הגירה ועל חיפושי תנאים טובים יותר בעולם. הבינונו והרגשנו, כי כאן מקומנו", מסכמת מרים את זכרונות הימים ההם.
ובינתיים נופל כל נטל המשפחה על כתפיה. מאבקה על קיום, מוצאת מרים את הזמן הדרוש לעשייה למען אחים בצרה. ביתה הקטן הופך "כתובת" לנצרכים וכאן מתכנסות מדי שבוע יהודית שטמפר, גב' ספיר ופרידה טרופה, המתכננות את פעולות הסיוע, כשמרים מנצחת על הפעולה והביצוע.
"...ואין קץ לאשרי", מסיימת מרים קרוני את סיפורה. "ששת בני, 27 נכדי ו-32 ניני, הם גמול ופיצוי על כל ימי הסבל. מי יתן שהשלום ישרור בארצנו ונזכה לראות במו עינינו, את הדור הצעיר מאושר ומצליח במולדתו".