דרכה של מושבה

בשנת 1886, נערכה במושבה סטטיסטיקה: פ"ת מנתה 57 משפחות שהן 319 נפשות. שטחה היה 14,280 דונם.
מצבה של המושבה החמיר וההצלה הגיעה מידי הברון בתרמ"ז. עזרתו של הברון ניתנה ע"י ר' חיים שהגיע לפ"ת ממקוה ישראל. עזרת הברון באה להשלים את תמיכת "חובבי-ציון", ובאה לספק את צרכיה המיידיים של המושבה. הודות לעזרה זו, נרכשה זכות הבעלות הקרקע ונתקבלו (חוזי בעלות על הקרקע) הקושנים. נרכשו ע"י הברון שטחי קרקע, עליהם החלו לנטוע כרמים שהוחכרו לתושבים. המושבה הפכה למושבת כרמים. הוקמו בה ביה"ס וביה"כ וגם רופא ותרופות היו בנמצא. והמושבה החלה בהתפתחותה. 28 משפחות מקבלות תמיכת הברון ונוצר בולמוס של נטיעות כרמים, עצי תות לגידול תולעי משי, זיתים, שקדים ואף פרדסים. החלה נהירה למושבה, בשנת 1893 היא מנתה כ-600 נפשות. אך פריחה זו פסקה עם משבר הכרמים וכשלון פקידות הברון. החלו בעקירת גפנים ובנטילת הדרים. לכל היה ברור שלשם הצלת היישוב יש להינתק מפקידות הברון. ואכן, הברון מחליט להעביר את פ"ת ויתר המושבות ליק"א.