דרכה של מושבה

חפירת הבאר היתה מפעולותיהם הראשונות של מייסדי המושבה. קודם לחפירתה הובאו המים ממעיינות הירקון.
בסוף חודש תשרי תרל"ט (ספטמבר 1878), יצא יהודה ראב ליפו שם נפגש עם הערבי המוגרבי חג' סלאמה, שחיכה עם קרשים וחומרי בניין עמוסים על חמורים לצרכי חפירת הבאר, שגוטמן ושטמפפר החלו בה.
"בהתחלת החפירה עמדו הקבלנים והכריזו שביתה. הקבלנים, שקיבלו על עצמם חפירת הבאר ובנייתה, טעו בחשבונם, הם חשבו בתחילה שבמקום זה ימצאו המים בעומק 16-18 מטר, ועל סמך זה העריכו חשבונם וקבעו מחיר מתאים לכל מטר על פי ההפרש הקיים בין החפירה הסמוכה לחפירה מעמיקה לא שהיא קשה יותר. הקבלנים הגיעו ל-18 מ', אך מים נמצאו. על כן חזרו ליפו ובטלו את החוזה. אך לאחר משא ודברים נמשכה החפירה ובעומק 21 מ' נמצאו המים..." (מתוך יומנו של סלומון).
יום זה, א' בכסלו שנת תרל"ט (1878.11.27), נרשם כיום זכרון בו נמצאו מים. "הבשורה, מצאנו מים, היתה לתושבים כמים חיים לנפש צמאה". אחרי שבועות מספר של עבודת בניית בית הבאר, החלה השאיבה בחבל ובדלי, ורק אחר-כך הותקנה אנטילה שהופעלה על-ידי בהמה. שאיבת המים נעשתה בתחילה באנטילה אך רק מעט מים הוצאו, לכן הותקנה על הבאר טחנת רוח. יש בעיר הזוכרים עדיין כיצד אמותיהם היו מגיעות לבור ומחכות שמעט רוח תניע את גלגלי הטחנה "אין רוח - אין מים". הבעיה היתה בימי קיץ, בשרב, על-כן הובאו למושבה סניבר ווגנר שאירגנו משאבה שהופעלה ע"י גלגל שיניים.
הבאר ממוקמת בכיכר המייסדים.