דרכה של מושבה

במשך התקופה הפריהיסטורית סבבו במישור החוף של ארץ ישראל קבוצות קטנות של האדם הקדמון, שחי מציד ומליקוט מזון צמחי.

אבני יד וגרזנים התגלו בשוליים המזרחיים של האזור, שכן מערבו היה נתון בחלק מהזמן להצפות של הים התיכון (120000 - 80000 לפני הספירה).

בשנים 15000 - 8000 לפני הספירה סבב האדם הן בגבעות הגיר שבמזרח והן ביער האלונים, שצמח בתחום גבעות החמרה, בקירבת ביצות הירקון, שמשכו אליהן חיות רבות. כלי הצור הקטנים, המאפיינים את התקופה ובהם מגרדים, להבים ולהבונים גיאומטריים, פזורים בכל מרחב פתח תקוה וסביבתה, כגון בתל השומר. אתר מרכזי מצוי באזור התעשיה קרית אריה.

בתקופה הכלקולותית (5000 - 3200 לפני הספירה) התבססו והלכו הכפרים, שתושביהם עסקו בחקלאות, במרעה ובציד. בתקופה זו הוחל בשימוש בנחושת. יישוב חשוב מתקופה זו התגלה בראש העין. בחפירות נחשפו מבנים, כלי חרס. בתקופה זו נמצאו אתרים גם בפג'ה וקרית יוספטל, ולראשונה נושבו תל אפק, שיהיה מתקופה זו ואילך האתר המרכזי באזור, ומגדל צדק שבשולי ההר.

מתוך: מאיר אהרוני, 1991, אישים ומעשים בפתח תקוה והסביבה.