דרכה של מושבה

המרכז של האזור בתקופה הצלבנית (1099 - 1265 לספירה) עבר בשלב זה למגדל צדק שנקרא מירבל, ובה ישב ויסקונט, שהיה אחראי לתחומה. תחילה היא היתה בירת סניורה (מחוז) עצמאית, שהשתייכה למשפחת אצילים ד'איבלין וכללה כנראה, את רוב איזור פתח תקוה. לאחר מכן השתייכה מירבל למחוז רמלה. בשנת 1187 היא נכבשה ע"י סלאח א-דין, ולאחר קרב ארסור 1191 הוא הקים בה מחנהו. במגדל צדק נותרו שרידים של מגדל מוצק מהתקופה הצלבנית.
כדי לוודא ש"מעבר אפק" האסטרטגי יישמר היטב, בנו הצלבנים מול מירבל, בתל אפק-אנטיפטרוס, מגדל שמירה, שנקרא "מגדל המעיינות החדשים (השקטים)" - על שם מעיינות הירקון. שרידיו לא התגלו בחפירות. לאורך הירקון פעלו טחנות קמח אחדות, כנראה אלו באל מיר שליד כפר הבפטיסטים וטחנת פרוחיה מדרום לתל קנה. הטחנות השתייכו בהתחלה למירבל , יפו וארסור, אך בהמשך נמכרו למסדר ההוספיטלרים. את הירקון חצו הצלבנים בגשר, שבו עברה מאנטיפטרוס לאפולוניה - ארסוף, וכנראה גם הדרך מיפו לצפון מזרח. בנוסף למירבל ולמגדל בתל אפק מוכר לנו מרכז בכפר קולה, אשר בשולי השומרון.

מתוך: מאיר אהרוני, 1991, אישים ומעשים בפתח תקוה והסביבה.