דרכה של מושבה

בתקופת הברונזה הקדומה (3200 - 2200 לפסה"נ) נוסדו בארץ ישראל הערים הבצורות ובהן אפק, שהיתה אחת הערים הגדולות והחשובות, בזכות מיקומה על אם הדרך הבינלאומית ולצד מעיינות הירקון. יישוב קטן היה במגדל צדק (מגדל אפק), תופעה שתימשך בכל אלפי שנות קיומה. ב"מעבר אפק" הצר שבין מעיינות הירקון לבין שולי ההר, שרוחבו כשני קילומטר, עברה רוב התנועה הבינלאומית של המזרח הקדום. העיר אפק ומגדל צדק שלטו היטב במעבר זה.
בתקופת הברונזה התיכונה (1550 - 2200 לפנה"ס) ננטשו רוב הערים והכפרים בארץ, לרבות באזורנו, שבו היתה נוכמות ארעית רק באפק, הידועה לנו מתעודות מצריות. היא שלטה, כנראה, בכל השרון הדרומי ובאגן הירקון, בו התגלו בשוליים המערביים יישוביים חקלאיים קטנים.
בתקופת הברונזה המאוחרת 1550 - 1200 לפסה"נ) נפגעמעמדה של אפק: מעיר עצמאית המושלת בסביבתה, הפכה לעיר משועבדת לשלטון המצרי בכנען. בשלהי התקופה הוקם בית מושל מצרי.

מתוך: מאיר אהרוני, 1991, אישים ומעשים בפתח תקוה והסביבה.