סיפורו של מקום

קשים היו חייהם של מייסדי פתח-תקוה, אבל כשם שלא ויתרו בנושא החינוך וכבר בימיה הראשונים של המושבה דאגו לחינוכם של ילדיהם, תחילה ב"חדר", אחר-כך בתלמוד תורה ובהמשך בבתי ספר, כך לא הזניחו את התרבות.

אחד ממפעלי התרבות הראשונים שהוקמו באם המושבות היתה התזמורת "כנור ציון". את הקמתה יזם ליב גיסין, שגם היה מנצחה הראשון. עם נגניה הראשונים נמנו זלמן ירמי, משה שפיגל, הירש גרינשטיין, יונה דינוביץ, ישראל כהן, אברהם שפירא, שבתי לוי, זאב פנחסביץ ונתן איזרעאלית (ישראלית). לאחר יום עבודה מפרך בשדה ובכרם, בפרדס ובגורן, היו צעירי המושבה מתכנסים ומנגנים בניצוחו של גיסין, שהיה מוסיקאי חובב. כעבור זמן מה בא לפתח-תקוה עולה חדש יליד גרמניה, מורה למוסיקה, שנטל לידיו את שרביט המנצחים.

עשר שנים היתה תזמורת "כנור ציון" "ילדת השעשועים" של המושבה. התזמורת שימחה לבבות בחתונות, אבל תפארתה העיקרית היתה בקבלת פניהם של אישים רמי-מעלה מצמרת השלטון העות'מאני, הברון אדמונד דה רוטשילד ומנהיגים מחובבי ציון.

מסיבות שאינן נהירות די הצורך חדלה התזמורת לנגן למשך זמן מה, אבל בשנת תר"ס (1900) חידשה את פעילותה במשנה מרץ, בניצוחו של אוזרסקי, שחידש את נגינת התזמורת בסיועם של ליב גיסין, אהרון כהן ואליהו מאירי. נרכשו כלי נגינה חדשים וטובים יותר ו"כנור ציון" החלה להופיע ערב ערב בגן המושבה. לשורות נגניה של התזמורת הצטרפו צעירי המושבה בני הדור השני. המבוגרים האדוקים ראו בעין רעה את פעילות התזמורת, בעיקר משום שניגנה גם בימי חג.

שמה של תזמורת "כנור ציון" יצא למרחקים והחלו להזמין אותה להופעות ביישובים אחרים. בחגיגה לרגל מלאות ארבעים שנה למקוה-ישראל שובצה התזמורת במקום מכובד. נבנה לה ביתן בגן המושבה ומנצח חדש התייצב בראשה: קובלסקי (לימים, בעל חנות לכלי מוסיקה בתל-אביב). באמצע מלחמת העולם הראשונה נאלצה התזמורת להשבית את כלי הנגינה שלה, והללו הוטמנו במרתפים. צליליה נדמו בגלל גיוסם של צעירים לצבא התורכי ובגלל הגירושים, והביתן שלה נהרס.

בשנת תר"פ (1920) שבה התזמורת אל הבמה. עתה פרשה עליה את חסותה הסתדרות בני בנימין בראשותם של ברוך ראב וגד מכנס. גויסו כספים לרכישת כלי נגינה חדשים וזומן מנצח חדש, פלדמן. הסתדרות בני בנימין הטילה על צבי דינוביץ את ניהול התזמורת והשתדלותו אצל פרנסי המושבה העמידה תקציב קבוע לרשות התזמורת. ועד המושבה הקציב ל"כנור ציון" שבעים לירות מצריות לשנה. כעבור שנתיים בוטלה התמיכה המוסדית בהוראתו של המושל הבריטי ביפו.

עם ביטול ההקצבה של ועד המושבה איימה סכנה על המשך קיומה של התזמורת, אבל אז נחלץ לעזרה העסקן הצעיר עזרא איכילוב, שנמנה עם נגני התזמורת. יחד עם צבי דינוביץ עלה בידו להתרים את תושבי המושבה. "אתם נהנים כל-כך מנגינתה של התזמורת," אמרו המתרימים לתושבים. "מן הדין שתתרמו להמשך קיומה."
בה-בעת השתדל דינוביץ להניע ארגונים שונים שיקבלו את התזמורת תחת חסותם. הארגון היחיד שנענה לו היה "מכבי אבשלום". בשנת תרצ"א (1931) הצטרפה תזמורת "כנור ציון" לארגון הספורט הזה והיתה לאחד מענפי הפעילות שלו.

"מכבי אבשלום" מצאה דרך מקורית להבטחת התקציב לתזמורת של פתח-תקוה: הארגון קיבל זיכיון מן המועצה המקומית לבנות קיוסקים להשכרה, סביב גן העיר, ודמי השכירות נמסרו לתזמורת. ארגון "מכבי אבשלום" בנה לתזמורת ביתן חדש ונאה בגן העיר המחודש, הלוא הוא גן המייסדים, וגם במה נבנתה להופעותיה הפומביות של התזמורת. מנצח חדש התייצב בראשה: שמשון דרורי.

במסגרת התזמורת למדו רבים מצעירי פתח-תקוה פרק במוסיקה.

זה המקום לציין, שהמורה הראשונה לפסנתר בפתח-תקוה היתה שושנה מכנס, והיא גם הנהיגה את הנגינה בגני הילדים במושבה.

מתוך: אריה חשביה, 1998, פתח תקוה 1878 - 1998, אם ועיר.