אישים ומייסדים

הברון אדמונד ג'יימס דה-רוטשילד (1934-1845), איש ציבור ו"אבי היישוב" בתקופת העלייה הראשונה. בנו השלישי של ג'יימס יעקב דה-רוטשילד, מייסד הענף הצרפתי של משפחת רוטשילד.
בצעירותו התמסר למקצועות הומניסטיים ולאמנות, היה חבר במכון לאמנות של פריס ונמנה עם חוגי האינטלקטואלים בצרפת. בעקבות הפרעות ביהודי רוסיה בשנים 1982-1981, פעל רוטשילד במסגרת הוועד הצרפתי שסייע להגירתם. עניינו בארץ-ישראל החל בראשית שנות ה-80 כאשר נקלעו המושבות הראשונות, שהוקמו על-ידי הציונים הראשונים, למשבר פיננסי חמור לאיים על המשך קיומן. בנשים 1889-1883 כיסה הברון את כל הוצאותיהן של ראשון-לציון, זכרון-יעקב, ראש-פינה ועקרון וסייע למושבות אחרות בתורמו להן מכספו.
פקידים ומומחים מטעמו פיקחו על השימוש שנעשה בכספיו והוא עצמו ביקר פעמים אחדות בא"י. עדיפותו הראשונה הייתה ליישב בארץ איכרים, שומרי מסורת ודוברי עברית העומדים ברשות עצמם. בהשראתו ועידודו פיתחו המושבות את תעשיית היין בארץ-ישראל.
רוטשילד סירב לתמוך בהרצל, הסתכסך עך חובבי-ציון ודרש להישאר אלמוני ומכאן כינויו - "הנדיב הידוע".
ב-1923 הקים את פיק"א, כגוף המנהל את אדמותיו בא"י והציב את בנו ג'יימס כנשיאו. ב-1929 מונה כיו"ר כבוד של הסוכנות היהודית.
הברון לקח על עצמו את המושבות שנתמכו ע"י "חיבת ציון" והיו בקשיים. הברון והפקידות פיתחו במושבות ענפי חקלאות חדשים. הביאו עצים וזנים חדשים לניסיון. עם נטיעת הכרמים במושבות הקימו יקבים. בפתח-תקוה הברון לקח תחת חסותו 28 משפחות מאיכרי המושבה, אך תרם ועזר גם ליתר התושבים:
א. הקים ותמך בביה"ס פיק"א.
ב. הביא רופא ושירותי רוקחות ללא תשלום.
ג. מימן את הרב והשוחט.
ד. עזר ברכישת ציוד חקלאי.
ה. עזר בסיום בניית בית הכנסת שנקרא על שם אביו יעקב.
ו. בנה בפ"ת יקב שקיים עד היום באיזור התעשייה. ב-1900 מסר הברון את הניהול לחברת יק"א.

ב-1954 נטמן ברמת-הנדיב שליד זכרון יעקב.