סיפורו של מקום

היסטורית בתי קולנוע בפתח-תקוה:
"הציפור הכחולה":
באמצע שנות ה-50 עד סוף שנות ה-60 היה קיים ברחוב רוטשילד בית קפה "הציפור הכחולה". מבנה קולוניאלי ששימש בעיקר את הצבא הבריטי. ובמקום היה מגרש טניס ובית-קפה. לימים כשעזבו הבריטים את הארץ, המקום הוחזק בידי אנגלי שהשתקע בפ"ת (אין פרטים ידועים עליו).
בימי הקיץ המקום עבר הסבה לקולנוע עם פינות חי (ברבורים, סנאים). יש אומרים שהוא החלוץ הראשון ל"קולנוע תחת כיפת השמיים" עוד לפני שנולד "דרייב-אין". המקום נהרס בתחילת שנות ה-70 ובמקומו נבנה השופרסל ברח' רוטשילד הקיים עד היום.

קולנוע "הדר":
הקולנוע היחיד בארץ שהיה לו קופה בצורת מבנה מעוגל. דבר שלא קיים היום. הקולנוע היה מתחרה רציני לסימנטק ת"א באיכות הסרטים ובהרצאות על קולנוע ותרבות. הקולנוע נהרס באמצע שנות ה-80 ובמקומו נבנה "מרכז ברוך" שברח' מוהילבר.

קולנוע "סטודיו":
בשנות ה-70 בתרבות הפתח-תקוואית היו בליינים שקראו לקולנוע הזה "קולנוע המערה". הקולנוע היה ממוקם בין מגרש מכבי פ"ת לבריכת מכבי פ"ת ברח' שטמפפר. מעין "סליק". במקום היה בית קפה והוקרנו סרטי קולנוע בעיקר סרטים "הודיים" וסרטי מערבונים סוג ב'. (בעל המקום היה באותה תקופה מבין הראשונים שייבאו סרטים הודיים לארץ). רק 50 איש הורשו להיכנס לקולנוע. הייחוד של האוירה במקום היה עישון נרגילה תוך צפייה בסרט.
אח"כ, בשל סיכסוך כספי הוסב המקום למועדון חשפנות. בסוף שנות ה-70 נהרס המקום יחד עם בריכת מכבי שגם לה היה מקום בתרבות הבילויים של תושבי פתח-תקוה.

"קולנוע אורון":
אולי אחד מבנייני הקולנוע והמופעים הוותיקים בארץ. יש שכינו אותו "אמפיתאטרון אורון" בגלל הצורה החצי מעגלית שלו, כמו הקולסאום של רומא. בערך 2000 מושבים עם תחזוקה מאסיבית בית קפה ואולם הרצאות. היה נפתח רק בקיץ בגלל שהוקרנו סרטים תחת כיפת השמים. בשנות ה-70 היה פופולרי מאוד. מהמקום הזה נולד המושג "פסתיכון". באמצע שנות ה-80 נקלע המקום לחובות כספיים והיה סגור זמן רב. רק לאחרונה נהרס. היה ממוקם ליד תחנת כבאים בסוף רח' רוטשילד. כיום ממוקם שם "מיני קניון". עוד ערך תרבותי שהלך ונעלם.

מתוך: אריה חשביה, 1998, פתח תקוה 1878 - 1998, אם ועיר.