סיפורו של מקום

בפתח-תקוה מספר ניכר של גני ילדים, בתי ספר יסודיים ומסגרות לתלמידים בגיל התיכון השייכים לחינוך התורני והחרדי.
בשנות התשעים חל שיפור ניכר בתנאי הלימודים של מערכת החינוך החרדי ונעשה מאמץ לקדם את נושא המחשוב במערכת זו.
לשתי מסגרות מתחלקת מערכת החינוך החרדי והתורני בעיר, ושתיהן נהנות מכספי העירייה ומשרד החינוך, ובשתיהן מתחנכים בנים ובנות בכל הגילים: מגני הילדים ותלמוד תורה ועד הישיבות. הגדולה בשתי המסגרות הללו היא מסגרת החינוך העצמאי, המכונה מן הבחינה המנהלית חינוך מוכר שאינו רשמי. יש בה חמישים וחמישה גני ילדים, שרובם נועדו לילדי מרכז העיר, לשכונות הדרומיות ולכפר-גנים.
במוסדות המשמשים כבתי הספר היסודיים של החינוך התורני לומדים כאלפיים וארבע מאות תלמידים בארבעה-עשר בתי ספר.
לזרם חינוכי זה ארבעה בתי ספר תיכוניים ובהם כחמש מאות תלמידים. אחד מן המוסדות הוא בית ספר מקצועי לבנות, ושלושת האחרים - ישיבות.
המסגרת האחרת נקראת "היחידה לחינוך חרדי ותרבות מורשת ישראל", והיא כוללת את מקצת מוסדות החינוך החרדי המוכר שאינו רשמי.

מתוך: אריה חשביה, 1998, פתח תקוה 1878 - 1998, אם ועיר.