סיפורו של מקום

אחרי שפורקה "תנועת המרי", החל אצ"ל פועל נגד השלטון הבריטי בלי קשר עם ה"הגנה". חדרו של דב כהן, מפקד הח"ק (חיל קרבי של אצ"ל) בפתח-תקוה, שימש מחסן לכלי נשק ומוקשים ונקודת מפגש לחוליות הלוחמות. עד שסיים את תפקידו בפתח-תקוה בשלהי 1946, גיבש בה כהן יחידות קרב מן הטובות בסניפי אצ"ל בארץ. עם סיום תפקידו מונה במקומו למפקד הח"ק בפתח-תקוה סגנו, מנחם שיף.
הפעולות הנרחבות של אצ"ל היו כרוכות בהוצאות רבות, ואחד ממקורות המימון של הארגון היה, כאמור, שוד בנקים שהיו מבוטחים בחברות בריטיות. שני אנשי הח"ק מפתח-תקוה, אהרון יפה ואברהם לוקשביץ, נתפסו לאחר שוד בנק. עונשי מאסר הנגזרים על שודדי בנקים, כמו העונש שנגזר על "בנימין קמחי" (יוסף מונצ'ש) אין בהם כדי להפתיע. לא כן עונש שמונה-עשרה המלקות שגזרו הבריטים על לוחמי אצ"ל שנפלו בידם. מפקדת אצ"ל ראתה בעונש מסוג זה השפלה אנושית ולאומית והזהירה את הבריטים לבל יממשו את העונש, אבל הוא בוצע ביום שישי, 28 בדצמבר 1946. המפקדה החליטה להגיב על המלקות במלקות ומייד ניתנה הוראה לכל מחוזות אצ"ל: "לתפוס בעלי דרגה בריטים ולהוכיח להם כי לשוט שני קצוות."
בליל 29 בדצמבר נלכד בנתניה מייג'ור (רב-סרן) בריטי. הוא נכבל, הובל לחורשה ושם הולקה שמונה-עשרה מלקות. ברחוב הירקון בתל-אביב נלכדו שני סמלים בריטים. הם הובאו לאחד מגני העיר וכל אחד מהם ספג שמונה-עשרה מלקות. בליל ההלקאות התכנסו בחדרו של דב כהן בפתח-תקוה הלוחמים שנועדו לצאת לפעולה:
* יחיאל דרזנר, (סמל "גאול"), יליד פולין, היה מפקד הח"ק בפתח-תקוה וכונה בשם הבדוי דב רוזנבוים כדי למנוע פגיעה בשלושת אחיו, שהיו אף הם פעילים באצ"ל;
* אברהם מזרחי (ראש-קבוצה "אלעזר"), יליד פתח-תקוה, שהשתתף בהתקפות על תחנת השידור ברמאללה, תחנת המשטרה באבו-כביר, מחנה הצבא במגרשי התערוכה בתל-אביב ועוד. בשלהי 1944, כשנגשו מעצרים המוניים בפתח-תקוה, נמנה אברהם עם העצורים וכשנה וחצי ישב במחנה לטרון. מחשש שמא הבולשת עוקבת אחריו, לא שותף אברהם מזרחי בפעילות קרבית עד ליל ההלקאות;
* מרדכי אלקחי נולד בפתח-תקוה למשפחה דלת אמצעים. בגיל צעיר יצא מרדכי לעבוד כדי לסייע למשפחתו. בשעות הפנאי המעטות שלו הוא התאמן בשחייה במסגרת "מכבי הצעיר" ובשנת 1941 ייצג את "מכבי אבשלום" בתחרות שחייה ארצית. הוא נחשב לאחד הלוחמים הנועזים בסניף אצ"ל בפתח תקוה;
* אליעזר קשאני (סגן "ברק") נולד בפתח-תקוה למשפחה ברוכת ילדים. בהיותו בן 13 כבר יצא אליעזר לעבודה. במצוד הגדול בפתח-תקוה בשלהי אוגוסט 1944 נעצר ונשלח למחנה לטרון, אף כי לא היה חבר אצ"ל. ב-19 באוקטובר 1944 הוא הוגלה למחנה מעצר באריתריאה ושם הצטרף למחתרת. בפברואר 1945 שוחרר אליעזר מן המעצר ועם שובו התחיל לפעול באצ"ל. כאשר הטילו הבריטים מצור על הקיבוצים גבעת-חיים ושפיים ועל המושב רשפון, היה קשאני אחד הנחלצים לעזרה. הוא שב ונעצר ושוחרר, בתנאי שיהיה נתון לפיקוח המשטרה. למרות ההגבלות הוא השתתף בפעולות אצ"ל, נשלח לקורס מפקדים ומשם יצא לפעולה ב"ליל ההלקאות". למעשה, נועד יובל מאירי לצאת לפעולה, אבל קשאני התלונן שמאז שוחרר ממעצר, אין משתפים אותו בפעולות ומפקדו נענה להפצרותיו ושיתף אותו בפעולה.
החוליה יצאה במכונית שהוחרמה מקצין משטרה ברמת-גן ומרדכי אלקחי נהג בה. בדרך נתקלה החוליה במחסום תיל דוקרני, והשוטרים הבריטים ציוו על הנהג לעצור ופתחו באש. אברהם מזרחי נפצע ברגלו. הוא לא קיבל טיפול רפואי ומת מפצעיו. אחד הבריטים הלם באקדחו בראשו של אלקחי ומן הכדור שנפלט מהאקדח נהרג חייל בריטי. השוטרים מצאו מגלב במכונית וידעו מה היתה מטרת החוליה.
מבצע ההלקאות עורר הד עצום בעולם, ובעיקר בבריטניה. למן אותו היום חדלו הבריטים לבצע את עונש המלקות.
משפטם של מרדכי אלקחי, של יחיאל דרזנר ושל אליעזר קשאני היה קצר, ובו-ביום שנפתח ניתן גזר הדין: מוות בתלייה. הם נשלחו לאגף הנידונים למוות, ששם כבר ישב איש אצ"ל דב גרונר, שנתפס בעת פריצה למשטרת רמת-גן כדי להחרים נשק.
חודשי החורף של 1947 עברו בצל הגרדומים, שאימתם ריחפה מעל לוחמי אצ"ל אלה ועל לוחם לח"י משה ברזאני, שנידון למוות ב-17 במרס, לאחר שמשמר בריטי תפס אותו ורימון יד בכיסו. ב-3 באפריל 1947 נידון למוות מאיר פיינשטיין, אחד מארבעת לוחמי אצ"ל שנתפסו ב-30 באוקטובר 1946, לאחר פיצוץ תחנת הרכבת בירושלים.
גובשה תכנית לשחרר בכוח את הנידונים למוות, ובסיס ההיערכות לפעולה היה סניף אצ"ל בפתח-תקוה. דב כהן השתלט על משוריין בריטי והכוח יצא לדרך. בדרך נודע להם שבאותו הבוקר הועברו ארבעת הנידונים למוות בסתר לכלא עכו.
ב-16 באפריל 1947 לפני עלות השחר הועלו הנידונים למוות לגרדום.

מתוך: אריה חשביה, 1998, פתח תקוה 1878 - 1998, אם ועיר.