סיפורו של מקום

סניף הפועל פתח-תקוה עם אלפי ספורטאיו פועל בבית הפועל פתח-תקוה, באיצטדיון הכדורגל, במגרשי האימונים, בברכת השחייה ובמתקני הספורט של עיריית פתח-תקוה. בשנות החמישים היה הפועל פתח-תקוה כוכב שביט בשמי הכדורגל הישראלי. הקבוצה זכתה בחמש אליפויות רצופות.

נחום סטלמך ז"ל, יליד פתח-תקוה שהחל את דרכו ככדורגלן בסניף הפועל פתח-תקוה סמוך להקמת המדינה, וצורף בשנת 1952 לקבוצת הכדורגל הבוגרת, נמנה שנים רבות עם כוכבי הכדורגל של הפועל פתח-תקוה ושל ישראל. בשנות התשעים היה סטלמך מאמן בני-נוער לקראת שיבוצם בקבוצות כדורגל נבחרות ושמו הלך לפניו בתור אנציקלופדיה מהלכת של תולדות הפועל פתח-תקוה.

הוא הצביע בגאווה מוצדקת על הישגי הסניף: בשנת 1955 זכה הפועל פתח-תקוה בפעם הראשונה באליפות המדינה בכדורגל. שלוש שנים - 1956, 1957 ו-1958 תפס את המקום השני. חמש שנים רצופות - 1963-1959 - החזיקה קבוצת הכדורגל של הפועל פתח-תקוה באליפות המדינה. בשנת 1968 זכתה הקבוצה בגביע הכדורגל לרגל עשרים שנה למדינת ישראל. אחר-כך החלה ירידה שנמשכה עד 1995, כשהקבוצה זכתה בגביע המדינה בכדורגל.

במלאות מאה ועשרים שנה לפתח-תקוה כלל הסניף של הפועל פתח-תקוה מחלקת כדור מים, שקבוצת הבוגרים הפעילה בה משחקת בליגה הלאומית; כדורסל - לרבות בית-ספר לכדורסל לילדים; כדורגל - קבוצות שמשחקות בליגות השונות, בית ספר לכדורגל ומחלקת נוער שמספקת שחקנים רבים למחלקת הבוגרים ומעמידה בוגרים לרשות הליגה הלאומית; אתלטיקה קלה; כדור יד - מאות שחקנים, אחת המחלקות הגדולות בארץ.

קבוצת הנשים של הפועל פתח-תקוה זכתה בשנת 1989 באליפות המדינה וייצגה את ישראל בגביע אירופה לאלופות; כדורעף - קבוצת הנוער הגיעה למקום השני בישראל בשנת 1989; טניס שולחן - גביעים רבים ועלייה לליגה; ג'ודו - הפועל פתח-תקוה מובילה בענף בישראל, אליפות המדינה ועוד; התעמלות קרקע והתעמלות אמנותית - אליפות הארץ; אמנויות המחול; אגרוף - עם הפעילים נמנים שישה אלופי ישראל; סיף; שחייה; קליעה - הרוב בני נוער, אליפות המדינה באקדח.

בשנת 1924 התמקדה הפעילות הספורטיבית במושבה בקבוצת "מסדה". אליעזר רובינשטיין (יהלום) סיפר כי הפעילות הספורטיבית הזאת שימשה מסווה לשיפור הכושר הגופני של חברי ה"הגנה" משורות הפועלים. בשלב מסוים אף הוצע שלא לקבל ספורטאי לשורות המועדון אם אין הוא עוסק בפעילות מגן.

ספורטאי "מסדה" התאמנו בעיקר בקבוצת "מעבר - עין-חרוד" (לימים, גבעת-השלושה). הספורטאים עסקו בענפי ספורט שונים ברמה מקצועית, ובכינוס הספורטיבי הארצי הראשון שהתקיים בירושלים, השתתפו מאה ועשרים חברי הפועל מפתח-תקוה. הם השתתפו בכל המקצועות והופעתם עשתה רושם רב. חבר "מסדה", סמו שמו, זכה במדליית זהב, שאותה הגיש לו הנציב העליון הבריטי הרברט סמואל בזכות הצטיינותו באתלטיקה קלה.

בשנת 1925 פעלו ב"מסדה" שלוש קבוצות התעמלות בהדרכתה של הספורטאית רחל בן-פורת, שסיפרה כך: "באתי לפתח-תקוה בשנת 1925 והתחלתי מייד בארגון פועלות להתעמלות. פניתי לכל הקיבוצים ששכנו בזמנם בפתח-תקוה אבל רק חברי גבעת-השלושה נענו לי. כעבור זמן לא רב פנתה אלי קבוצת בחורים שביקשו שאדריך גם אותם בהתעמלות. נעניתי לבקשתם ואימנתי אותם עד שבא לפתח-תקוה דוקטור י' קוט וקיבל לידיו את הדרכת המתעמלים הגברים." לאחר שדוקטור קוט עבר לנהריים, בא במקומו מישא פוטרמן, שעלה לארץ-ישראל בשנת 1926.

רחל בן-פורת ארגנה קבוצות מתעמלים מקרב נוער וילדים שלא היו מאורגנים בתנועת נוער או בארגון כלשהו. בעקבות מאמציה הוקמה קבוצת ילדים ובה שלושים נפש וכן שלושים פעוטות מגני הילדים.
בשנת 1927 הצטרף מועדון "מסדה" לאגודת הפועל הארצית והיה לסניף הפועל פתח-תקוה. שלב המעבר הסתמן במגרש ריק ליד בית הפועלים במושבה. סיפר על כך ב' פריידברג: "שוחרי הכדורגל הצעירים הראשונים, שאני נמניתי עמם, היו בועטים בכדור עשוי משקים קרועים במגרש הריק שליד בית הפועלים. באחד הימים עבר שם דוד בדר, ראה אותנו בועטים בכדור הבד, חייך ואמר: 'כשאין כדור עור, גם זה כדור.' כעבור ימים מספר הופיע דוד בדר במגרש בשעה שהתאמנו בכדורגל, קרא אותי אליו ואמר לי: 'החלטתי לארגן סניף של הפועל בפתח-תקוה. נראה לי שאתה ראוי להימנות עם מארגניו.'" פריידברג מונה לכהונת גזבר הסניף. כשהחלו האבות המייסדים לחפש מקום למועדון הפועל המקומי, כינו אותם "בטלנים". העסקנים, שחשבו כי כינוי זה הוצמד להם משום שלא עבדו, נעלבו ואמרו: "אנחנו להוטים לעבוד, אבל אין עבודה!" ענו להם בני שיחם: "אתם נחשבים בטלנים משום שאתם מתעסקים בשטויות כגון התעמלות וספורט."

עד מהרה חדלו מוסדות הפועלים בפתח-תקוה ללגלג ל"בטלנים", שהחלו מציגים תוצאות בענפי הספורט השונים שבהם עסקו. לקראת הכינוס הראשון של ילדי הפועל שהתקיים בתל-אביב, הקציב ועד הסניף שישים גרוש לרכישת מטפחות אדומות, חולצות כחולות והוצאות נסיעה לכינוס ובחזרה. בכינוס השני של הפועל פתח-תקוה לקח י' גינזבורג את המקום הראשון בקפיצה במוט. בכינוס השלישי של הפועל הופיעו בני הנוער חברי הפועל פתח-תקוה בריקוד. זו היתה הפעם הראשונה שמופע מחול נכלל בכינוס של הפועל.

המתעמל דוד לויתן, שבא לפתח-תקוה מייד לאחר הכינוס השני, העלה את רמת הסניף שפעילותו הסתעפה מאוד. פעולות התקיימו בכל השכונות והצלחה מיוחדת נרשמה במחנה-יהודה. חניכותיה של רחל בן-פורת, יהודית סוטיצקי ודבורה הלמן, החלו להדריך קבוצות צעירות, וברונו ברטמן, מפעילי ה"שוצבונד" בווינה, שבא לפתח-תקוה לאחר מיגורו של מרד הפרולטריון באוסטריה, הדריך בענפי ספורט המגן שעד אז כמעט לא היו קיימים ביישוב היהודי בארץ-ישראל.

פעילותו של הפועל פתח-תקוה קיבלה תנופה רבה לאחר שאברשה גינזבורג, חבר קיבוץ השומר הצעיר (לימים "אלון"), קיבל לידיו את ניהול הסניף. קבוצת הכדוריד של הפועל פתח-תקוה יצאה לסיבוב בארץ. בתחרויות שהתקיימו בחיפה, בתל-אביב, בכפר-סבא וברחובות ניצחו חברי הפועל פתח-תקוה את הקבוצות היריבות. בירושלים היתה התוצאה תיקו. מישא פוטרמן ציין ש"מכבי אבשלום" דחה את כל ההזמנות של הפועל פתח-תקוה לקיים תחרויות. גרוע מזה, כשעמדה להתקיים על מגרש "מכבי אבשלום" חגיגת הקרן הקיימת לישראל, הודיעה הנהלת "מכבי אבשלום" שרגלי הפועל פתח-תקוה לא ידרכו במגרש זה, והחגיגה בוטלה.

זמן רב סבלה קבוצת הכדורגל של הפועל פתח-תקוה מהיעדר מגרש לאימונים מסודרים. דוד בדר השיג תרומה בסך עשרים לא"י מחברת הסיגריות "מספרו". בכסף הזה נחכר מגרש ליד מסילת הברזל. פועלים תרמו שעות עבודה לאחר יום עבודה או בימים של אבטלה, והכשירו את המגרש שלא על מנת לקבל פרס. כעבור שנה לא נמצא כסף להארכת החכירה וכדורגלני הפועל פתח-תקוה נאלצו לחדול להתאמן במגרש "שלהם". קבוצת הכדורגל התפרקה ואחדים מהכדורגלנים עברו ל"מכבי אבשלום".

המשבר הזה דרבן את מועצת פועלי פתח-תקוה לפעול להקמתו של מועדון בעבור הפועל. בשנת תרצ"א (1931) הוכרזה מגבית וכל החברים נענו למתרימים. מועצת הפועלים עצמה השתתפה בסכום כסף וכך הוכשר מגרש קטן למשחקי כדורסל וכדורעף ונבנה צריף סמוך לבית הפועלים. את חלק הארי של עלויות ההקמה של הצריף תרמו פועלים, שגם השתתפו בבניית הצריף. דב הוז תרם קיר אחד. לימים, כשנבנה במגרש זה קולנוע "היכל", פורק הצריף והועבר למגרש בית החלוצות. המרחק ממרכז המושבה גרם שוב לירידה בפעילות הסניף.

שנים רבות פעל מועדון הפועל פתח-תקוה תחת קורת הגג של מועצת הפועלים המקומית וכל שחקן הזדהה עם תנועת העבודה וראה את עצמו גם מייצג רעיון מלבד היותו ספורטאי. ברוח זו השתתפו חברי הפועל פתח-תקוה בפעולות אבטחה שונות. לאחר רצח חיים ארלוזורוב (ב-1933) יצאו חברי הפועל פתח-תקוה לשמירה גם ברחובות תל-אביב. כשניתן רשיון לתהלוכת בית"ר בתל-אביב ועסקני ההסתדרות חששו מפני התנפלות על מוסדותיה, הופקדה האבטחה בידי חברי "הסדרן" מפתח-תקוה. כשנתעוררה שאלת הגיוס לחיל הספר ולמשטרה, התגייסו שבעה-עשר מחברי הפועל פתח-תקוה. שישה-עשר חברים התנדבו לשורות הנוטרים (ה"גפירים"). לובשי המדים השתתפו באבטחת חניתה ואילון, בימי "חומה ומגדל". אחר-כך יצאו לפעולות אבטחה ושמירה בנגב הרחוק.

מתוך: אריה חשביה, 1998, פתח תקוה 1878 - 1998, אם ועיר.