סיפורו של מקום

כשרכשו האבות המייסדים של פתח-תקוה את אדמות אמלבס פנו אל ד"ר מזארקי היווני שיבדוק את המצב בשטח. לאחר בדיקה פסק האיש: "במקום שאין בו ציפורים אין חיים!". בימים ההם כל האזור מעתלית לפתח תקוה היה מוכה מלריה. ומתיישבי המושבה הכינו מבעוד מעד מלאי כינין על מנת שיוכלו לטפל בביצות.

בשנים הראשונות לא היה רופא ואף לא רוקח מוסמך. היו "מרפאים" ו"ידענים" שהכינו תרופות, בדקו חולים וגם הזריקו זריקות ועשו ניתוחים.

לנוכח המצב הירוד בתחום הבריאות, ביקשו חובבי ציון מן הברון רוטשילד שיחלץ לעזרה. ואכן הברון רוטשילד הורה להשתדל בעניין. הרופא הראשון שהגיע לפתח-תקוה היה ד"ר שטיין, שהיה מגיע פעם אחת בשבוע למושבה.

בשנת 1911 הוחלט להקים קופת חולים מטעם הסתדרות העובדים של פועלי ארץ ישראל, בעקבות תאונה שאירעה לפועל במושבה. בשנת 1936 נחנך בית חולים חדש בפתח-תקוה, שבא לפתור את בעיית האשפוז של חברי הקופה שמספרם באזור גדל חיש מהר. לאחר פתיחת בית חולים בלינסון נבנו בתי חולים נוספים בפתח-תקוה, כגון: השרון, בית רבקה ואחרים.