שכונות, רחובות ואתרים

בפינת הרחובות שטמפר ובר-כוכבא, עמד אחד מבתיה היפים של המושבה - ביתו של זרח ברנט.

הבית נבנה לראשונה מלבנים שלובנו מחול ועפר, עבודת הליבון נעשתה ע"י כל בני הבית. מלאכת הבניה עצמה ויסוד הקירות נעשו ע"י בנאי ערבי. עם סיום הבניה חלה זרח ברנט בקדחת קשה. בחורף החל הגג לטפטף ונאלצו לחזק את היריעות כדי שגשם לא יחדור. הגג היה שטוח וכביש מחול ותבן כ"מדה" ערבית. הבית כלל חדר אחד והתגוררו בו בהמות ואנשים. החורף הקשה הביא לעזיבת המקום וזרח ברנט חזר ללונדון למסחרו.

בשנת תרמ"ה (1885) חזר ברנט לפתח-תקוה והפעם בנה בית אבן. בטבת תרמ"ו הביא את בני משפחתו וסידר חגיגה כחנוכת ביתו החדש. הבית היה בן שתי קומות, בנוי מאבן, כשהיתה התנפלות ערביי האזור על פתח-תקוה התאספו אליו רבים מהתושבים כדי לתפוס מחסה. שנה זו היתה קשה ולא הביאה הצלחה רבה בחקלאות.

זרח ברנט נאלץ לעזוב את פתח-תקוה ובפעם השמינית חזר ללונדון, שם שהה 3 שנים וכשחזר בשנת תר"ן, מכר את ביתו בפתח-תקוה ורכש את האדמות הסמוכות ליפו עליהן הקים את שכונת נוה-שלום. ביתו בפתח-תקוה שהיה הבית השני שנבנה מאבן ומהיפים שבפתח-תקוה נותר על תילו. הבית נמסר למשפחת טומושבסקי וחלקו הפך לקלוב הפועלים של פתח-תקוה. כל פועל שילם מס של חצי ביליק לחודש. הקלוב היה חדר שהושכר ב-10 פרנקים לחודש. ביפו נקנו כסאות ברזל, שולחנות ומנורה גדולה וכן שחמט. המיחם נתרם בהשאלה ע"י משפחת אורלוב. היה זה קלוב הפועלים הראשון בארץ. את נשף הפתיחה פתח חיים ברנד. בקלוב היו שלושה חדרים, האחד-האמצעי, שימש אולם לאסיפות ופעולות תרבות. לידו-משמאל, חדר אוכל ולימינו-מקום ארעי ללינה לעולה או פועל שלא השיג מיטה במלון הסמוך.

באולם הקלוב נערכו אסיפות והתווכחו בשאלות מהותיות שהסעירו את ציבור הפועלים, עבודה עברית, מלחמת השפות. בבית זה היו א.ד.גורדון, יוסף חיים ברנר, ברל כצנלסון, דוד שמעוני ורבים אחרים. הקלוב שימש כמקום למפגשים חברתיים. המקום נעזב עם בנייתו של בית הפועלים (רח' ההסתדרות). הבית הושכר ושימש כמשרדים ולמגורים ומצבו הוזנח. החלונות הגדולים היו פרוצים, מדרגות העץ שהובילו לקומה השניה היו רעועים ובסופו של דבר הבית נהרס ובמקומו הוקם בית המשרדים הנוכחי.