אישים ומייסדים

ברוך אורן (סוסנוביק), בן יעקב וגולדה נולד בשנת 1915 ברוסיה הלבנה. למד בישיבת "רמיילעם" בוילנה והמשיך אחר כך בבתי-מדרש למורים בירושלים דליטא ובורשה. הוסמך כמורה, ועסק בהוראה. פעל בתנועת "הנוער הציוני". אחרי מלחמת העולם השניה נימלט עם אחיו הבכור לליטא. בשנת 1941 עלה דרך המזרח הרחוק לארץ-ישראל. עבד כמורה בתל-יוסף ובשנת 1944 בנה ביתו בפתח-תקוה.
עבד שנים בהוראה. פעל בארגון ה"הגנה". השתתף במלחמת הקוממיות כקצין תרבות בגדוד "העין". נשלח על ידי הסוכנות והג'וינט למחנות שארית הפליטה בגרמניה, שם ריכז את מפעל החינוך במשך שנתיים.
שימש כסופר "דבר" בגרמניה וקצין יחסי ציבור ליד הנציגות היהודית במינכן. בשנת 1953 נתמנה כמנהל בית "יד-לבנים" בפ"ת, מפעל הנצחה ראשון במדינת ישראל.
כתב לעתונות הילדים, לעתונות היומית, לילקוט "קטיף" ל"מורשת" ולעתונות המקומית. פרסם ספורי ילדים ומחקרים על תולדות אם המושבות והצלת שרידי העם. הכין תכניות ל"קול ישראל" ולטלויזיה, ולאחרונה ערך את שלושת ספרי אירגון ותיקי ההגנה.
כיום פועל ברוך בהתנדבות למען ארגון חברי ה"הגנה" האגודה למען החייל, ארגון ההורים השכולים, וועדת האימוץ של בה"ד 1, מגן דוד אדום, בית נטע, אירגון הקשישים, נעמת, מוזיאוני ישראל, ועוד.
ברוך אורן הוא חבר כבוד באירגון הבין-לאומי לציירי פה ורגל ובאגודת הציירים והפסלים בישראל.
חבר ותיק במפלגת פועלי ארץ ישראל ובתנועת העבודה.
על תרומתו המיוחדת לחברה בשטח ההנצחה, קיבל בשנת 1980 - תש"ם את פרס ישראל.