אישים ומייסדים

קורות חיים

רדיפות ופרעות הביאו את מנשה דב לחפש מקום בטוח למשפחתו. גלההגירה לארה"ב נשא גם אותו לארה"ב בשנת 1907, המשפחה נשארה ברוסיה עד לבדיקת אפשרות קליטתם בארה"ב. חלפו שנתיים-שלוש עד שנוכח שאין המקום מתאים לגידול בניו ברוח התורה, שעד אז שמרו על חיים יהודיים. מנשה דב חזר למשפחתו ברוסיה בשנת 1910 ולאחר התייעצות עם הרב החליט לעלות לא"י, מקום בו יוכללהעניק לילדיו חינוך ברוח התורה ובניין הארץ. בשנת 1911 הפליג בעצמו ליפו ומשם המשיך לפ"ת, שם החל לעבוד בפרדסים. במכתב למשפחתו בקש שימכרו נכסיהם, יסדירו המסמכים ויצטרפו אליו, ואכן, בשושן פורים תרע"ב (1912) הגיעו אשתו והילדים לפתח-תקוה. (הבת הבכורה שרה-אסתר נסעה לארה"ב ונישארה שם). במהלך מלחה"ע ה-I חלתה אשתו רייזל בטיפוס ונפטרה בגיל 46 (1916). נקברה בפתח-תקוה. לאחר מספר שנים נשא לאשה את רבקה לבית סדובסקי שליותה אותו עד מותה. בפתח-תקוה עבד מנשה דב בחקלאות, בעיקר בפרדסים, הירבה ללמוד למודי קודש דת, התפלל בבית הכנסת של חב"ד והקדיש שעות רבות בכריכת ספרי קודש. בשנת 1924 עבר לגור בעפולה, כדי להיות בשכנות לבנו נחום שעלה להתיישבות בתל-עדשים. ביחד חזרו לפתח-תקוה מנשה ובנו. מנשה דב היה איש חם ובעל שמחת-חיים שהלהיב בריקודי חסידים בארועים משפחתיים. נפטר בגיל 73 ביום כ"ד חשון תשנ"א וניקברבפ"תרעייתו הראשונה: רייזל (שושנה) לבית ספקטור. רעייתו השנייה: רבקה לבית סדובסקי. ילדיו: שרה-אסתר, אטיל, שיינדל-יפה, נחום, אליעזר, רבקה