סיפורו של מקום

חלקת האדמה הראשונה נרכשה בשנת תרל"ח-1878. האדמה שהיתה שייכת לכפר אמלבס, נקנתה מידי ערבי נוצרי, סלים קאסאר מיפו במחיר 1100 נפוליון, ומידת שיטחה היה כ-3400 דונם. המשתתפים הראשונים היו: ה"ה דוד גוטמן, יעקב בלומנטהל, מיכל ליב כ"ץ, יהושע שטמפפר, אליעזר ראב, דוד רגנר, ה"ה נתן גרינגרט, יואל משה סלומון וזרח ברנט. מיד החלו זו לבנות צריף של קרשים ומחצלות, וחפירת הבאר. נחפרה כחודשיים. אז החלו המתיישבים לזרוע תבואות וירקות; חיטה, שעורה, 5 שומשין, דורה, אבטיחים וכו'. נקנו 40 שורים, סוסים, ו-3 חמורים. נבנה בית אבן בן 48 מ"מ ורפת בת 80 מ"מ. המשק עובד ע"י שטמפפר, כ"ץ, ראב ורנגר, שמשפחותיהם נשארו ביפו. השאר ישבו בירושלים. כל מתיישב היה חייב לשלם מספר פעמים אלף-פרנקים כמספר החלקות שהיו לו לעיבוד המשק; ומי שעבד בעצמו קיבל משכורת של 30-50 פרנק לחודש. בשנה הראשונה הפסידו המשתתפים את הונם המושקע וזאת בשל חוסר נסיונם של המנהלים וחלק מהעובדים, דבר שפגע בבהמות ורובן מתו וסכסוכי גבולות עם הפלחים, שנשארו בכפר אמלבש. לכן הוחלט לרכוש את האדמה השייכת לכפר, בערך 8500 דונם מידי טיאן, כדי להגדיל מספר המתיישבים. בשנת 1879 נרכשה האדמה ובתוך זמן קצר נמכרו לירושלמים שמונים ושניים חלקים.

העונה החקלאית השנייה היתה גרועה למדיי. יבול שנת תר"מ, 1880 לא עלה יפה. בחורף ירדו גשמים רבים וגם שלג, והשדות שלא היו מנוקזים, עמדו מוצפים במשך שבועות ארוכים והפכו לביצה.בשנתיים הראשונות לעלייתם על הקרקע גידלו המתיישבים בפתח תקוה גידולי בעל: חיטהה, שעורה, עדשים תורמוס ושיבולת שועל בחורף; וכן דורה, אבטיחים וסומסום בזריעת אביב. כל אלה סיפקו מזון לאדם, לבהמה ולעוף. כבר בשנתיים הראשונות הונח היסוד למשק מעורב.

בשנתיים לאחר מכן עובד השטח ע"י חוכרים זמניים, אך לאחר שובם של המייסדים המשיכו לעסוק באותם גידולים, והחלו בנסיונות לנטיעת גפנים ופרי הדר, ומכאן יש לראות את ראשית עיבוד השלחין בפ"ת.
הגורמים שהשפיעו על התפתחות החקלאות באם המושבות: אהבת העודה של איכריה, תשקתם למשק חקלאי, חריצות, הסתגלות לכל תנאי המצב והסתפקות במועט.

מתוך: זאב ענר, 1998, סיפורי מושבות - סיפורן של חמישים ושתיים מושבות.

מתוך: מאיר אהרוני, 1991, אישים ומעשים בפתח תקוה והסביבה.