סיפורו של מקום

הרצון לחדש את היישוב ולקלוט עליה, הביא את הראשונים לרכוש קרקע נוספת בסביבה. זו נמצאה כחלקת כרם בת 20 דונם שנרכשה מאפנדי מיפו, ולכך נוספו 130 דונם מאדמות הכפר יהודיה.
בראשית תרמ"ג (1882), עלה לארץ הרב פרומקין, ובחיפושיו אחר קרקע, החליט לרכוש נחלה בפתח-תקוה. פרומקין וקופלמן עושים רבות לחידושה של פ"ת. הרב פרומקין מביא כספים מיהודים, להשקיעם בארץ וקופלמן מביא את אנשי ביאליסטוק. מייסדי היישוב עולים ביום עשרים וחמישה בתשרי תרמ"ג (8/10/1882), על אדמת יהודיה.
בעיתון "המגיד", התפרסמו דברים אלה: "היום 25 לירח השביעי, יצאו ראשי החברה "פתח-תקוה" לנחלתם החדשה אשר קנו בכפר יהודיה. למקום הישוב לעת עתה יבנו ארבע עשר בתים ובית טבילה ובית המדרש ויחפרו בור מים...".
הביאליסטוקים, שהצטרפו להקמת היישוב, קבעו לעצמם עקרון "העבודה - העצמית", והכניסו זאת לתקנותיהם: "העבודה מוכרחה להיות בידי עצמינו דווקא ובכל עוד שיש היכולת לאיזו עבודה להיעשות ע"י בעלים, אינם רשאים לשכור פועלים בגללה...".
בשנת תרמ"ג (1883), שנה אחרי העליה על הקרקע, פסקה הממשלה התורכית כי על ראשי היישוב להפסיק את הבנייה ואף איימה בהריסת הבניינים שהוקמו. האיסור והצרות לא הרתיעו את המתיישבים שהמשיכו בעבודתם, ואף המשיכו לקלוט מתישבים נוספים מאנשי ביאליסטוק. ראשי המושבה פנו לעזרה וזו התחילה להגיע בסכומי כסף קטנים שנשלחו בעיקר מביאליסטוק. סכומים אלה לא הספיקו, ולכן, נעשתה פנייה אל הברון רוטשילד. הברון טען שפ"ת נמצאת תחת חסות "חובבי-ציון", ולכן התמיכה צריכה לבוא מהם. ואכן, עזרה זו הגיעה מ"חובבי-ציון" ברוסיה.
בוועידת קטוביץ, ביזמת הרב מוהליבר ודוד גורדון, החליטו להקציב סכום כסף כהלוואות עזר למתיישבים כדי שיתגברו על המשבר. בעזרת "חובבי-ציון" הוקמו 20 בתים, אסמים, רפתות ובית מרחץ. כמו-כן, החלו בנטיעת כרמי זיתים וניטעו עצי אקליפטוס לייבוש הביצות. אט אט החלו התושבים להתבסס. יהושע שטמפפר יצא בשליחות לקושטא, כדי לסיים את בניין הרפתות והבתים, וכן למנוע השגת גבול ע"י מתיישבי הכפר אמלאבס. כמו-כן, ביקש להשתמש במי הירקון. שליחות זו לא נשאה פרי.