מן הכפר הערבי קולה יצאו כנופיות של פורעים לפגוע בפתח- תקוה, בבן-שמן ובפועלי מחצבות "סולל-בונה" במגדל צדק הן במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (1939-1936) והן בראשית מלחמת העצמאות.
חסן סלאמה,מפקד הכוחות הערביים במחוז לוד במלחמת העצמאות, היה בן הכפר קולה.
קרבות כבדים התנהלו באזור בחודש יולי 1948 בעת מבצע "דני" לכיבוש לוד ורמלה.
ביום הראשון של המבצע - 10 ביולי - תקף גדוד קומנדו מחטיבה 8 את קולה מכיוון שכונת עין גנים שבפתח תקוה.
הכפר נכבש בקרב קצר, ופלוגת חי"ר מחטיבת "אלכסנדרוני" התבססה בו. בגזרה השתררה רגיעה והיא נמשכה עד 16 ביולי. בבוקרו של היום הפתיעו חיילי הלגיון את המגינים מגדוד 32. הירדנים הסתערו על עמדות הגדוד,כשהם מסתייעים בהפגזה כבדה, וכבשו את אחד המוצבים.
21 לוחמים נהרגו בקרב זה, ו-13 נפלו בשבי.
כוחות תגבורת יצאו לבלום את התקדמות חיילי הלגיון הירדני. ב-17 ביולי,עם שחר, נכנסו הכוחות לכפר קולה, שהיה נטוש, ותפסו משלטים ממזרח לה. הלגיון תקף פעם נוספת ואילץ את כוחותינו לסגת שנית.
לפנות בוקר ב-18 ביולי, השיבו כוחותינו בהתקפה, והפעם השתלטו על האזור. במקום שבו נעצרו נקבע גבול שביתת הנשק בין ישראל לירדן-"הקו הירוק"- שהתקיים עד מלחמת ששת הימים.
בשנת 1950 הוקם מושב בשטח הכפר הערבי הנטוש קולה. כאשר עברו תושביו, עולים חדשים מתימן, למקומם הקבוע ממערב לכפר קולה, קראו ליישובם גבעת כ"ח על-שם כ"ח לוחמים שנפלו בקרב (למעשה נפלו בקרבות קולה 32 לוחמים: 28 מגדוד 32 של חטיבת "אלכסנדרוני" וארבעה מגדוד 33).
