סיפורו של מקום

ימים מספר לאחר קום המדינה ביקשה מפקדת ה"הגנה" מלוחמי אצ"ל לפתוח חזית נוספת נגד הלגיון הערבי בווילהלמה, כדי למנוע שיגור תגבורת ערבית ללטרון ולרמלה. הכוח שתקף את וילהלמה יצא מפתח-תקוה ב-19 במאי 1948. כוח בפיקודו של אהרן דגן ביצע התקפת הסחה מכיוון יהודייה, והכוח העיקרי בפיקודו של צבי קניג התקדם לעבר מרכז הכפר. ההתקפה הזאת נכשלה, אבל מטרתה הושגה - הלגיון החיש לווילהלמה תגבורת מלוד ומרמלה על חשבון החזיתות הללו.
הקרב האחרון של אצ"ל במסגרת עצמאית במדינת ישראל - חוץ מירושלים - היה כיבוש ראש-העין. להתקפה על ראש-העין היו כמה מטרות חשובות: למשוך כוחות של הלגיון הערבי מחזיתות לטרון ורמלה; להרחיק את האויב מפתח-תקוה ומיישובים יהודיים אחרים באזור; ולהשתלט על מכון המים שהזרים מים לירושלים.
בעזרת הבריטים הצליחו הערבים להתבצר בעמדת מפתח ליד תחנת הרכבת בראש-העין. ממערב לתחנה שכן מחנה צבאי באזור שנועד למדינה היהודית, אבל הבריטים מסרו אותו לערבים, והללו פרסו שם יחידה עיראקית ששלטה, למעשה, על צומת דרכים חשוב. המחנה שכן סמוך למבצר אנטיפטריס ורק מרחק של מאות מטרים הפריד בינו לבין מפעל המים שסיפק מים לירושלים.
אור ליום 30 במאי התחילו כוחות אצ"ל להפגיז את ראש-העין, וכוחות ה"הגנה" הפגיזו את מגדל-צדק ואת כביש מגדל-צדק-ראש-העין. עם אור הבוקר נכנסו הלוחמים לראש העין וכבשו את מבצר אנטיפטריס. העיראקים שחנו בראש-העין נסוגו לכפר קאסם, אבל חלקו הקיצוני של מחנה ראש-העין, ששכן בקרבת כפר קאסם, והיה גדול מאוד, עדיין נמצא בידי הערבים.
הערבים פתחו בהתקפת נגד. כשלוש מאות לוחמים לא סדירים, בחיפוי שלושה כלי רכב משוריינים שנלקחו שלל מן ה"הגנה" בנבי-דניאל, כבשו את ראש-העין מידי כוחות אצ"ל.
בקרב על ראש-העין נפלו שנים-עשר מחיילי אצ"ל, בהם ארבעה מפתח-תקוה: יהונתן מנשרוב, יעקב מסנברג, משה-אריה פרידמן ואהרן צרפתי.

מתוך: אריה חשביה, 1998, פתח תקוה 1878 - 1998, אם ועיר.