סיפורו של מקום

באחד הימים האחרונים של המנדט הבריטי בארץ-ישראל ביקר יעקב בנאי ("מזל"), מפקד החטיבה הצבאית של לח"י, בקורס שהתקיים בפאתי פתח-תקוה ושם נודע לו ששעה אחת קודם לכן הובאו למשטרת פתח-תקוה חמש חברות לח"י שנידונו למאסר עולם לאחר שנתפסו בפיצוץ בתי המלאכה של הרכבת בחיפה: מלכה גרנביץ, יהודית יחזקאל, אסתר גרינשטיין, פרידה ברלין ורבקה לבשטיין. היה חשש שהבריטים זוממים להעביר את האסירות לבית הסוהר בבית-לחם קודם שתבוצע חלוקת ארץ-ישראל על-פי תכנית החלוקה שאושרה באו"ם ב-29 בנובמבר 1947. "מזל" החליט מייד לפעול לשחרורן של האסירות מידי המשטרה הבריטית.
חוליות מאבטחים של לח"י חסמו את הדרכים המובילות לתחנת המשטרה בפתח-תקוה וכוח פורץ פרץ למבנה. באיומי נשק נאלצו השוטרים הבריטים לפתוח את דלת התא שבו נכלאו האסירות. הבחורות הוצאו אל ג'יפים שהמתינו להן בחזית בניין המשטרה ונלקחו לכיוון שיח' מונס שבצפון תל-אביב.

מתוך: אריה חשביה, 1998, פתח תקוה 1878 - 1998, אם ועיר.