סיפורו של מקום

ביום שישי, ה' באייר תש"ח (14 במאי 1948), עזב את הארץ הנציב העליון הבריטי האחרון, אלן גורדון קנינגהם. דגלי בריטניה הורדו, ובמקומם הונפו דגלי תכלת-לבן. במוזאון תל-אביב התנהלה ישיבת "מועצת העם", שבה הכריז דוד בן-גוריון על הקמתה של מדינת ישראל. למחרת הגשימו מדינות ערב השכנות את איומיהן וצבאותיהן פלשו לארץ. הלגיון העבר ירדני, שמפקדיו היו בריטים, לא היה צריך לפלוש, שכן רבים מכוחותיו כבר חנו בהרי ירושלים, בהרי חברון ובאזור לוד. יחידותיו שחנו בווילהלמה עשו ניסיונות חוזרים ונשנים לשוב ולכבוש את יהודייה, אבל בלא הצלחה. יחידות אחרות צלחו את גשרי הירדן ופנו לירושלים וליישובים שמסביב לה. צבא מצרים תקף את כפר דרום ואת נירים, ומטוסיו הפציצו את תל-אביב. צבאות עיראק וסוריה חדרו לעמק הירדן ובמלכייה ניטש קרב עם צבא לבנון.

עם השתלטותו של הלגיון הערבי על אזור לטרון, יצא ב-16 במאי בפקודת ה"הגנה" כוח של אצ"ל לתקוף את הלגיון הערבי ברמלה, שמספר אוכלוסיה היה שמונה-עשר אלף נפש ובה הקימו הערבים את מפקדת האזור. מרמלה יצאו לוחמים ערבים להתקפות על יישובים ועל דרכי תחבורה המוליכות לירושלים ולנגב.

בכוח אצ"ל שנשלח לחזית רמלה השתתפו, בין היתר, פלוגה מפתח-תקוה ופלוגה מנתניה, בפיקודו של בנימין קפלן, איש פתח-תקוה.

מתוך: אריה חשביה, 1998, פתח תקוה 1878 - 1998, אם ועיר.